ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת כנפות הארץ׃ |
עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבתיך׃ |
ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה׃ |
כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ |
קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ |
באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים׃ |
עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך׃ |
ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ |
הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ |
החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם׃ |
בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה׃ |
כי המוכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ |
תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה׃ |
החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ |
ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ |
כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים׃ |
וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה׃ |
כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה׃ |
וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה׃ |
ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה׃ |
והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה׃ |
עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ |
והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ |
קפדה בא ובקשו שלום ואין׃ |
הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ |
המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה׃ |