Job 7
1 ¿No es el destino del hombre en la tierra una lucha? ¿No son sus días como los de un jornalero,
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 Como el esclavo que anhela la sombra o como un jornalero que espera su pago?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 Así yo heredé meses sin provecho y me fueron asignadas noches de aflicción.
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 Cuando estoy acostado digo: ¿Cuándo me levantaré? Y la noche se alarga, y me lleno de inquietudes hasta el alba.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 Mi carne está cubierta de gusanos y de costras de polvo. Mi piel se agrieta y supura.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 Mis días se me van más veloces que la lanzadera y se me acaban sin esperanza.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 Acuérdate que mi vida es un soplo. Mis ojos no volverán a ver el bien.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 El ojo del que me ve ya no me verán. Tus ojos se fijarán en mí, pero no existiré.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) |
10 No regresa a su vivienda y ya no lo reconoce su lugar.
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 Por tanto, no refrenaré mi boca. Hablaré en la angustia de mi espíritu. Me quejaré en la amargura de mi alma.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 ¿Soy yo el mar o el monstruo marino para que asignes guardia sobre mí?
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 Si digo: Me consolará mi lecho, mi cama aliviará mi queja,
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 entonces me aterras con sueños y me turbas con visiones.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 De manera que mi alma prefiere la asfixia, la muerte más bien que mis huesos.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 Repugno la vida. No voy a vivir para siempre. Déjame, mis días son vanidad.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 ¿Qué es el hombre para que lo engrandezcas, para que te preocupes por él,
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 para que lo examines cada mañana y lo pruebes en todo momento?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 ¿Hasta cuándo no apartarás tu mirada de mí, ni me soltarás para que trague saliva?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 Si pequé, ¿cuál [daño] te hago a Ti, oh Guardián de los hombres? ¿Por qué me pones como blanco tuyo hasta convertirme en una carga para mí mismo?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 ¿Por qué no quitas mi rebelión y perdonas mi iniquidad? Porque ahora me acostaré en el polvo. Tú me buscarás, pero no estaré.
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
