משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |