בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃ |
נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך׃ |
עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ |
אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ |
הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ |
לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ |
אשר אין לה קצין שטר ומשל׃ |
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ |
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃ |
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ |
ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ |
אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ |
קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃ |
תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח׃ |
על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ |
שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו׃ |
עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי׃ |
לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ |
יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ |
נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך׃ |
קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך׃ |
בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ |
כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ |
לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ |
אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה׃ |
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ |
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ |
אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ |
כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃ |
לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ |
ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃ |
נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ |
נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ |
כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם׃ |
לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד׃ |