אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם׃ |
כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ |
בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ |
ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃ |
גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח׃ |
כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ |
ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו׃ |
מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו׃ |
זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ |
התרפית ביום צרה צר כחכה׃ |
הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃ |
כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ |
אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃ |
כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ |
אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו׃ |
כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ |
בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך׃ |
פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ |
אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים׃ |
כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ |
ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב׃ |
כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ |
גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב׃ |
אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ |
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׃ |
שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ |
הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ |
אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ |
אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו׃ |
על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃ |
והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ |
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ |
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ |
ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ |