כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו |
ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה |
קץ שם לחשך ולכל-תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות |
פרץ נחל מעם-גר--הנשכחים מני-רגל דלו מאנוש נעו |
ארץ--ממנה יצא-לחם ותחתיה נהפך כמו-אש |
מקום-ספיר אבניה ועפרת זהב לו |
נתיב לא-ידעו עיט ולא שזפתו עין איה |
לא-הדריכוהו בני-שחץ לא-עדה עליו שחל |
בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים |
בצורות יארים בקע וכל-יקר ראתה עינו |
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור |
והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה |
לא-ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים |
תהום אמר לא בי-היא וים אמר אין עמדי |
לא-יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה |
לא-תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר |
לא-יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי-פז |
ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים |
לא-יערכנה פטדת-כוש בכתם טהור לא תסלה |
והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה |
ונעלמה מעיני כל-חי ומעוף השמים נסתרה |
אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה |
אלהים הבין דרכה והוא ידע את-מקומה |
כי-הוא לקצות-הארץ יביט תחת כל-השמים יראה |
לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה |
בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות |
אז ראה ויספרה הכינה וגם-חקרה |
ויאמר לאדם--הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה |