כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ |
ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ |
ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃ |
כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃ |
יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃ |
כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ |
כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃ |
אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ |
אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ |
וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃ |
ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ |
כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ |
אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ |
ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ |
ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע׃ |
ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ |