mathiH 28
1 tataH paraM vishrAmavArasya sheShe saptAhaprathamadinasya prabhote jAte magdalInI mariyam anyamariyam cha shmashAnaM draShTumAgatA|
| ביום ראשון השכם בבוקר, בעלות השחר, הלכו מרים המגדלית ומרים השנייה אל הקבר. |
2 tadA mahAn bhUkampo. abhavat; parameshvarIyadUtaH svargAdavaruhya shmashAnadvArAt pAShANamapasAryya taduparyyupavivesha|
| לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה, ומלאך ירד מהשמים, הזיז את האבן שחסמה את הפתח וישב עליה. |
3 tadvadanaM vidyudvat tejomayaM vasanaM himashubhra ncha|
| פניו האירו כברק, ובגדיו היו צחורים כשלג. |
4 tadAnIM rakShiNastadbhayAt kampitA mR^itavad babhUvaH|
| כשראו השומרים את המלאך, הם התעלפו מרוב בהלה ונפלו על הארץ כמתים. |
5 sa dUto yoShito jagAda, yUyaM mA bhaiShTa, krushahatayIshuM mR^igayadhve tadahaM vedmi|
| ”אל תפחדנה“, פנה המלאך אל הנשים.”אני יודע שאתן מחפשות את ישוע שנצלב. |
6 so. atra nAsti, yathAvadat tathotthitavAn; etat prabhoH shayanasthAnaM pashyata|
| אולם הוא אינו נמצא כאן. ישוע קם לתחייה בדיוק כפי שהבטיח. היכנסו, תראו את המקום שבו שכב. |
7 tUrNaM gatvA tachChiShyAn iti vadata, sa shmashAnAd udatiShThat, yuShmAkamagre gAlIlaM yAsyati yUyaM tatra taM vIkShiShyadhve, pashyatAhaM vArttAmimAM yuShmAnavAdiShaM|
| עכשיו לכו מהר אל תלמידיו ותאמרו להם שישוע קם מן המתים, והולך לפניכם לגליל. אתם תראו אותו שם. זהו, אמרתי לכם!“ |
8 tatastA bhayAt mahAnandA ncha shmashAnAt tUrNaM bahirbhUya tachChiShyAn vArttAM vaktuM dhAvitavatyaH| kintu shiShyAn vArttAM vaktuM yAnti, tadA yIshu rdarshanaM dattvA tA jagAda,
| הנשים רצו מן הקבר מבוהלות מאוד, אך מלאות שמחה, ומיהרו למצוא את התלמידים ולמסור להם את בשורת המלאך. |
9 yuShmAkaM kalyANaM bhUyAt, tatastA Agatya tatpAdayoH patitvA praNemuH|
| בשעה שרצו נגלה אליהן ישוע.”שלום לכן“, אמר, והן נפלו לרגליו והשתחוו לפניו. |
10 yIshustA avAdIt, mA bibhIta, yUyaM gatvA mama bhrAtR^in gAlIlaM yAtuM vadata, tatra te mAM drakShyanti|
| ”אל תפחדו“, הרגיע אותן ישוע.”לכו ואמרו לאחי ללכת מיד לגליל כדי לפגוש אותי שם.“ |
11 striyo gachChanti, tadA rakShiNAM kechit puraM gatvA yadyad ghaTitaM tatsarvvaM pradhAnayAjakAn j nApitavantaH|
| כשהיו הנשים בדרכן העירה, באו השומרים אל ראשי הכוהנים וסיפרו להם מה שקרה, |
12 te prAchInaiH samaM saMsadaM kR^itvA mantrayanto bahumudrAH senAbhyo dattvAvadan,
| הזקנים התכנסו לאסיפת חרום והחליטו לשחד את השומרים, כדי שיספרו שגופת ישוע נגנבה בזמן שישנו. |
13 asmAsu nidriteShu tachChiShyA yAminyAmAgatya taM hR^itvAnayan, iti yUyaM prachArayata|
14 yadyetadadhipateH shrotragocharIbhavet, tarhi taM bodhayitvA yuShmAnaviShyAmaH|
| ”אם יגיע הדבר הזה לאוזני המושל, “הסבירו,”נעמוד לצדכם ונפייס אותו.“ |
15 tataste mudrA gR^ihItvA shikShAnurUpaM karmma chakruH, yihUdIyAnAM madhye tasyAdyApi kiMvadantI vidyate|
| וכך קיבלו אנשי המשמר את השוחד ואמרו מה שנתבקשו לומר. גרסתם הופצה בין היהודים, אשר עד היום מאמינים בה. |
16 ekAdasha shiShyA yIshunirUpitAgAlIlasyAdriM gatvA
| בינתיים הלכו אחד־עשר התלמידים אל הגליל, כדי לפגוש את ישוע על אותו הר שאמר להם מראש. |
17 tatra taM saMvIkShya praNemuH, kintu kechit sandigdhavantaH|
| כשראו אותו התלמידים הם השתחוו לפניו, למרות שחלקם הטילו ספק שאכן היה זה ישוע. |
18 yIshusteShAM samIpamAgatya vyAhR^itavAn, svargamedinyoH sarvvAdhipatitvabhAro mayyarpita Aste|
| ”ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ“, אמר להם ישוע. |
19 ato yUyaM prayAya sarvvadeshIyAn shiShyAn kR^itvA pituH putrasya pavitrasyAtmanashcha nAmnA tAnavagAhayata; ahaM yuShmAn yadyadAdishaM tadapi pAlayituM tAnupAdishata|
| ”משום כך לכו ועשו תלמידים בכל העולם. הטבילו אותם בשם האב, הבן ורוח הקודש, |
