mathiH 15
1 aparaM yirUshAlamnagarIyAH katipayA adhyApakAH phirUshinashcha yIshoH samIpamAgatya kathayAmAsuH,
| יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע. |
2 tava shiShyAH kimartham aprakShAlitakarai rbhakShitvA paramparAgataM prAchInAnAM vyavahAraM la Nvante?
| ”מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?“דרשו לדעת.”מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?“ |
3 tato yIshuH pratyuvAcha, yUyaM paramparAgatAchAreNa kuta IshvarAj nAM la Nvadhve|
| השיב להם ישוע:”ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? |
4 Ishvara ityAj nApayat, tvaM nijapitarau saMmanyethAH, yena cha nijapitarau nindyete, sa nishchitaM mriyeta;
| למשל, כתוב בתורה:’כבד את אביך ואת אמך… ומקלל אביו ואמו מות יומת!‘ |
5 kintu yUyaM vadatha, yaH svajanakaM svajananIM vA vAkyamidaM vadati, yuvAM matto yallabhethe, tat nyavidyata,
| אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן’לעבודת האלוהים‘את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של אלוהים, כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על־ידי בני־אדם. |
6 sa nijapitarau puna rna saMmaMsyate| itthaM yUyaM paramparAgatena sveShAmAchAreNeshvarIyAj nAM lumpatha|
7 re kapaTinaH sarvve yishayiyo yuShmAnadhi bhaviShyadvachanAnyetAni samyag uktavAn|
| צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו תיאר אתכם נכונה כשאמר: |
8 vadanai rmanujA ete samAyAnti madantikaM| tathAdharai rmadIya ncha mAnaM kurvvanti te narAH|
| ’ניגש העם הזה בפיו, ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני; |
9 kintu teShAM mano matto vidUraeva tiShThati| shikShayanto vidhIn nrAj nA bhajante mAM mudhaiva te|
| ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה‘. “ |
10 tato yIshu rlokAn AhUya proktavAn, yUyaM shrutvA budhyadhbaM|
| ישוע אסף סביבו את הקהל ואמר:”הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: |
11 yanmukhaM pravishati, tat manujam amedhyaM na karoti, kintu yadAsyAt nirgachChati, tadeva mAnuShamamedhyI karotI|
| מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה – זה מטמא את האדם!“ |
12 tadAnIM shiShyA Agatya tasmai kathayA nchakruH, etAM kathAM shrutvA phirUshino vyarajyanta, tat kiM bhavatA j nAyate?
| תלמידיו באו אליו ואמרו:”בדבריך אלה העלבת את הפרושים!“ |
13 sa pratyavadat, mama svargasthaH pitA yaM ka nchida NkuraM nAropayat, sa utpAvdyate|
| ישוע השיב להם:”כל צמח שלא נשתל על־ידי אבי – ייעקר. |
14 te tiShThantu, te andhamanujAnAm andhamArgadarshakA eva; yadyandho. andhaM panthAnaM darshayati, tarhyubhau gartte patataH|
| התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי־דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך בור!“ |
15 tadA pitarastaM pratyavadat, dR^iShTAntamimamasmAn bodhayatu|
| שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה. |
16 yIshunA proktaM, yUyamadya yAvat kimabodhAH stha?
| ”האם אינך מבין?“שאל אותו ישוע. |
17 kathAmimAM kiM na budhyadhbe? yadAsyaM previshati, tad udare patan bahirniryAti,
| ”האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? |
18 kintvAsyAd yanniryAti, tad antaHkaraNAt niryAtatvAt manujamamedhyaM karoti|
| אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. |
19 yato. antaHkaraNAt kuchintA badhaH pAradArikatA veshyAgamanaM chairyyaM mithyAsAkShyam IshvaranindA chaitAni sarvvANi niryyAnti|
| כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. |
20 etAni manuShyamapavitrI kurvvanti kintvaprakShAlitakareNa bhojanaM manujamamedhyaM na karoti|
| דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם.“ |
21 anantaraM yIshustasmAt sthAnAt prasthAya sorasIdonnagarayoH sImAmupatasyau|
| ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון. |
22 tadA tatsImAtaH kAchit kinAnIyA yoShid Agatya tamuchchairuvAcha, he prabho dAyUdaH santAna, mamaikA duhitAste sA bhUtagrastA satI mahAkleshaM prApnoti mama dayasva|
| אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה:”אדוני, בן־דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף.“ |
23 kintu yIshustAM kimapi noktavAn, tataH shiShyA Agatya taM nivedayAmAsuH, eShA yoShid asmAkaM pashchAd uchchairAhUyAgachChati, enAM visR^ijatu|
| אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה:”אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה.“ |
24 tadA sa pratyavadat, isrAyelgotrasya hAritameShAn vinA kasyApyanyasya samIpaM nAhaM preShitosmi|
| ”נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד“, אמר ישוע לאישה. |
25 tataH sA nArIsamAgatya taM praNamya jagAda, he prabho mAmupakuru|
| אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה:”אדוני, עזור לי!“ |
26 sa uktavAn, bAlakAnAM bhakShyamAdAya sArameyebhyo dAnaM nochitaM|
| ”אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים“, ענה לה ישוע. |
27 tadA sA babhAShe, he prabho, tat satyaM, tathApi prabho rbha nchAd yaduchChiShTaM patati, tat sArameyAH khAdanti|
| ”נכון, אדוני, “השיבה האישה,”אבל גם לגורי הכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל שולחן אדוניהם.“ |
28 tato yIshuH pratyavadat, he yoShit, tava vishvAso mahAn tasmAt tava manobhilaShitaM sidyyatu, tena tasyAH kanyA tasminneva daNDe nirAmayAbhavat|
| ”אישה, “אמר לה ישוע,”יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך.“באותו רגע בתה נרפאה. |
29 anantaraM yIshastasmAt sthAnAt prasthAya gAlIlsAgarasya sannidhimAgatya dharAdharamAruhya tatropavivesha|
| ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. |
30 pashchAt jananivaho bahUn kha nchAndhamUkashuShkakaramAnuShAn AdAya yIshoH samIpamAgatya tachcharaNAntike sthApayAmAsuH, tataH sA tAn nirAmayAn akarot|
| ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי־מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. |
31 itthaM mUkA vAkyaM vadanti, shuShkakarAH svAsthyamAyAnti, pa Ngavo gachChanti, andhA vIkShante, iti vilokya lokA vismayaM manyamAnA isrAyela IshvaraM dhanyaM babhAShire|
| כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל. |
32 tadAnIM yIshuH svashiShyAn AhUya gaditavAn, etajjananivaheShu mama dayA jAyate, ete dinatrayaM mayA sAkaM santi, eShAM bhakShyavastu cha ka nchidapi nAsti, tasmAdahametAnakR^itAhArAn na visrakShyAmi, tathAtve vartmamadhye klAmyeShuH|
| לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר:”אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך.“ |
33 tadA shiShyA UchuH, etasmin prAntaramadhya etAvato martyAn tarpayituM vayaM kutra pUpAn prApsyAmaH?
| ”מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?“שאלו התלמידים. |
34 yIshurapR^ichChat, yuShmAkaM nikaTe kati pUpA Asate? ta UchuH, saptapUpA alpAH kShudramInAshcha santi|
| ”כמה ככרות לחם יש לכם?“שאל אותם ישוע.”שבע, “ענו,”וכמה דגים קטנים.“ |
35 tadAnIM sa lokanivahaM bhUmAvupaveShTum Adishya
| ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, |
36 tAn saptapUpAn mInAMshcha gR^ihlan IshvarIyaguNAn anUdya bhaMktvA shiShyebhyo dadau, shiShyA lokebhyo daduH|
| לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. |
37 tataH sarvve bhuktvA tR^iptavantaH; tadavashiShTabhakShyeNa saptaDalakAn paripUryya saMjagR^ihuH|
| אכלו לשובע (כארבעת־אלפים איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים! |
38 te bhoktAro yoShito bAlakAMshcha vihAya prAyeNa chatuHsahasrANi puruShA Asan|
39 tataH paraM sa jananivahaM visR^ijya tarimAruhya magdalApradeshaM gatavAn|
| לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל. |
