אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃ |
חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃ |
הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃ |
והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃ |
וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃ |
ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃ |
אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃ |
ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃ |
ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃ |
ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃ |
ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃ |
ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃ |
לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃ |
כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו׃ |
ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃ |
וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃ |
וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃ |
אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו׃ |
ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃ |
ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃ |
ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃ |
ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃ |
ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃ |
ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃ |
ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃ |
ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃ |
לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃ |
על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃ |
כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃ |
ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃ |
והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃ |
ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃ |
והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃ |
אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃ |
כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃ |
ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃ |
וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃ |
ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃ |
ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃ |
והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃ |
ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃ (aiōnios g166) |
כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃ |
גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃ |
וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃ |
אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃ |