ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את כל ישבי תבל׃ |
וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃ |
וילכו כלם להתפקד איש לעירו׃ |
ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו׃ |
להתפקד עם מרים המארשה לו והיא הרה׃ |
ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת׃ |
ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא היה להם מקום במלון׃ |
ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את משמרות הלילה בעדרם׃ |
והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃ |
ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם׃ |
כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון׃ |
וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃ |
ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את האלהים ואמרים׃ |
כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו׃ |
ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל רעהו נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃ |
וימהרו לבוא וימצאו את מרים ואת יוסף ואת הילד שכב באבוס׃ |
ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה׃ |
וכל השמעים תמהו על הדברים אשר דברו אליהם הרעים׃ |
ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה׃ |
וישובו הרעים מהללים ומשבחים את האלהים על כל אשר שמעו וראו כפי אשר נאמר אליהם׃ |
ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא לו המלאך בטרם הרה בבטן׃ |
וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה׃ |
כאשר כתוב בתורת יהוה כל זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃ |
ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה׃ |
והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו׃ |
ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה׃ |
ויבא ברוח אל המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות עליו כמשפט התורה׃ |
ויקחהו על זרעותיו ויברך את האלהים ויאמר׃ |
עתה תפטר את עבדך כדברך אדני בשלום׃ |
כי ראו עיני את ישועתך׃ |
אשר הכינות לפני כל העמים׃ |
אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃ |
ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו׃ |
ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃ |
וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃ |
ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃ |
והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את האלהים לילה ויום׃ |
ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים׃ |
ויכלו את הכל כפי תורת יהוה וישובו הגלילה אל נצרת עירם׃ |
ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו׃ |
ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח׃ |
ויהי בהיותו בן שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג׃ |
וימלאו את הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו׃ |
ויחשבו כי עם חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים׃ |
ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו׃ |
ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם׃ |
וכל השמעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובתיו׃ |
ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך׃ |
ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי׃ |
והם לא הבינו את הדבר אשר דבר אליהם׃ |
וירד אתם ויבא אל נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל הדברים האלה׃ |
וישוע הלך וגדל בחכמה ומקומה ובחן עם אלהים ועם אנשים׃ |