כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃ |
הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן׃ |
ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין׃ |
כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃ |
על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים׃ |
ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃ |
כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃ |
הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו׃ |
כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃ |
אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים׃ |
ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃ |
ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל׃ |
גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃ |
ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים׃ |
כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה׃ |
על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי׃ |
ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה׃ |
הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם׃ |
אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם׃ |
כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה׃ |
ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה׃ |