Lucas 20
1 E aconteceu num daqueles dias que, estando ele ensinando o povo no templo, e anunciando o evangelho, sobrevieram os principais dos sacerdotes e os escribas com os anciãos,
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ |
2 E falaram-lhe, dizendo: Dize-nos, com que autoridade fazes estas coisas? Ou, quem é que te deu esta autoridade?
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ |
3 E, respondendo ele, disse-lhes: também eu vos farei uma pergunta: dizei-me pois:
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ |
4 O batismo de João era do céu ou dos homens?
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ |
5 E eles arrazoavam entre si, dizendo: Se dissermos: Do céu, ele nos dirá: Então porque o não crestes?
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ |
6 E se dissermos: Dos homens; todo o povo nos apedrejará, pois tem por certo que João era profeta.
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ |
7 E responderam que não sabiam de onde era.
| ויענו לא ידענו מאין׃ |
8 E Jesus lhes disse: Nem tão pouco eu vos digo com que autoridade faço estas coisas.
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
9 E começou a dizer ao povo esta parábola: Um certo homem plantou uma vinha, e arrendou-a a uns lavradores, e partiu para fora da terra por muito tempo;
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ |
10 E a seu tempo mandou um servo aos lavradores, para que lhe dessem dos frutos da vinha; mas os lavradores, espancando-o, mandaram-no vazio.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ |
11 E tornou ainda a mandar outro servo; mas eles, espancando também a este, e afrontando-o, mandaram-no vazio.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ |
12 E tornou ainda a mandar terceiro; mas eles, ferindo também a este, o expulsaram.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ |
13 E disse o senhor da vinha: Que farei? Mandarei o meu filho amado; talvez que, vendo-o, o respeitem.
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ |
14 Mas, vendo-o os lavradores, arrazoaram entre si, dizendo: Este é o herdeiro; vinde, matemo-lo, para que a herdade seja nossa.
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ |
15 E, lançando-o fora da vinha, o mataram. Que lhes fará pois o senhor da vinha?
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ |
16 Irá, e destruirá estes lavradores, e dará a outros a vinha. E, ouvindo eles isto, disseram: Assim não seja!
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ |
17 Mas ele, olhando para eles, disse: Que é isto pois que está escrito? A pedra, que os edificadores reprovaram, essa foi feita cabeça da esquina.
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ |
18 Qualquer que cair sobre aquela pedra será quebrantado, e aquele sobre quem ela cair será feito em pedaços.
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ |
19 E os principais dos sacerdotes e os escribas procuravam lançar mão dele naquela mesma hora; mas temeram o povo; porque entenderam que contra eles dissera esta parábola.
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ |
20 E, trazendo-o debaixo de olho, mandaram espias, que se fingissem justos, para o apanhar em alguma palavra, e entrega-lo à jurisdição e poder do presidente.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ |
21 E perguntaram-lhe, dizendo: Mestre, nós sabemos que falas e ensinas bem e retamente, e que não atentas para a aparência da pessoa, mas ensinas com verdade o caminho de Deus:
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ |
22 É-nos lícito dar tributo a Cesar ou não?
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ |
23 E, entendendo ele a sua astúcia, disse-lhes: Porque me tentais?
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ |
24 Mostrai-me uma moeda. De quem tem a imagem e a inscrição? E, respondendo eles, disseram: De Cesar.
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ |
25 Disse-lhes então: dai pois a Cesar o que é de Cesar, e a Deus o que é de Deus.
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ |
26 E não puderam apanha-lo em palavra alguma diante do povo; e, maravilhados da sua resposta, calaram-se.
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ |
27 E, chegando-se alguns dos saduceus, que dizem não haver ressurreição, perguntaram-lhe,
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ |
28 Dizendo: Mestre, Moisés escreveu-nos que, se o irmão de algum falecer, tendo mulher, e não deixar filhos, o irmão dele tome a mulher, e suscite posteridade a seu irmão.
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ |
29 Houve pois sete irmãos, e o primeiro tomou mulher, e morreu sem filhos;
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ |
30 E o segundo tomou-a, e também este morreu sem filhos;
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ |
31 E o terceiro tomou-a, e igualmente também os sete: e morreram, e não deixaram filhos.
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ |
32 E por último, depois de todos, morreu também a mulher.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ |
33 Portanto, na ressurreição, de qual deles será a mulher, pois que os sete a tiveram por mulher?
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ |
34 E, respondendo Jesus, disse-lhes: Os filhos deste século casam-se, e dão-se em casamento; (aiōn g165)
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) |
35 Mas os que forem havidos por dignos de alcançar aquele século, e a ressurreição dos mortos, nem hão de casar, nem ser dados em casamento; (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) |
36 Porque não podem mais morrer; pois são iguaes aos anjos, e são filhos de Deus, visto que são filhos da ressurreição.
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ |
37 E que os mortos hão de resuscitar também o mostrou Moisés junto da sarça, quando chama ao Senhor Deus de Abraão, e Deus de Isaac, e Deus de Jacob.
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ |
38 Ora Deus não é Deus de mortos, porém de vivos; porque para ele vivem todos.
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ |
39 E, respondendo alguns dos escribas, disseram: Mestre, disseste bem.
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ |
40 E não ousavam perguntar-lhe mais coisa alguma.
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ |
41 E ele lhes disse: Como dizem que o Cristo é filho de David?
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ |
42 Dizendo o mesmo David no livro dos salmos: Disse o Senhor ao meu Senhor: Assenta-te à minha direita,
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
43 Até que eu ponha os teus inimigos por escabelo de teus pés.
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
44 De sorte que David lhe chama Senhor; e como é seu filho?
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ |
45 E, ouvindo-o todo o povo, disse Jesus aos seus discípulos:
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ |
46 Guardai-vos dos escribas, que querem andar com vestidos compridos; e amam as saudações nas praças, e as principais cadeiras nas sinagogas, e os primeiros lugares nos banquetes;
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ |
47 Que devoram as casas das viúvas, fazendo, como pretexto, largas orações. Estes receberão maior condenação.
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ |
