ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו |
כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו |
ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש--לה יטמא |
לא יטמא בעל בעמיו--להחלו |
לא יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם--לא ישרטו שרטת |
קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם--והיו קדש |
אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו |
וקדשתו--כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך--כי קדוש אני יהוה מקדשכם |
ובת איש כהן כי תחל לזנות--את אביה היא מחללת באש תשרף |
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים--את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם |
ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא |
ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו--אני יהוה |
והוא אשה בבתוליה יקח |
אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה |
ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו |
וידבר יהוה אל משה לאמר |
דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום--לא יקרב להקריב לחם אלהיו |
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע |
או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד |
או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך |
כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן--לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו--את לחם אלהיו לא יגש להקריב |
לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל |
אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש--כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם |
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל |