בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃ |
שובו כי מלכות השמים הגיעה׃ |
הלא זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃ |
והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃ |
ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן׃ |
ויטבלו על ידו בירדן מתודים את חטאתם׃ |
ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא׃ |
לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃ |
ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃ |
וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃ |
הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃ |
אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃ |
ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו׃ |
ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי׃ |
ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל הצדקה וינח לו׃ |
ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃ |
והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃ |