Salomos Høisang 6

1 «Kvar helst er han gjengen, din ven, du fagraste dros? Kvar helst hev din ven svive av, so me kann leita med deg?»

אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך

2 «Min ven gjekk til hagen sin ned, til balsam-sengjer, til å gjæta i hagom og liljor sanka.»

דודי ירד לגנו לערגות הבשם--לרעות בגנים וללקט שושנים

3 «Min ven er min og eg er hans, han som gjæter millom liljor.»

אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים

4 «Du er fager, du min hugnad, som Tirsa, som Jerusalem er du frid, som herfylgje ageleg.

יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות

5 Snu augo dine ifrå meg, for dei magtstel meg. Ditt hår er ein geiteflokk likt, ned Gilead renn.

הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד

6 Dine tenner ein flokk med sauer, komne upp or laug, med tvillingar alle, utan lamb er ingen.

שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם

7 Som eit granateple-brot din tinning glytter fram attum slør.

כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך

8 Seksti dronningar, åtteti fylgjekvende, av møyar ein endelaus lyd.

ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר

9 Men ei einast’ mi duva, mi frægd, einaste barnet til mor, brikna hennar som henne åtte. Ho vert sælka av møyar, henne ser, av dronningar og fylgjekvende lova.»

אחת היא יונתי תמתי--אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה

10 «Kven er ho som lik morgonroden gloser, som fullmånen fager, brikjeleg som sol, som herfylgje ageleg?»

מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה--אימה כנדגלות

11 «Eg gjekk ned i natahagen, vilde sjå kor det grønkast i dale, vilde sjå um vintreet spratt, um granateple-treet bar blom.

אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים

12 Eg visste’kje av, fyrr hugen meg drog og meg sette på mitt gjæve folks vogn.»

לא ידעתי--נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב

13 «Å, snu deg, snu deg, Sulammit! Snu deg, snu deg, so me deg ser.» «Kva er det å sjå på Sulammit?» «Ein dans som i Mahanajim.»

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים