Salmenes 69
1 Til songmeisteren, etter «Liljor»; av David. Frels meg, Gud! for vatni trengjer seg inn på livet.
| למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃ |
2 Eg er sokken ned i det djupe dike der det inkje fotfeste er, eg er komen ut i ovdjupe vatn, og flodi fløymer yver meg.
| טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃ |
3 Eg er trøytt av mi roping, det brenn i min strupe, mine augo er upptærde, med di eg ventar på min Gud.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃ |
4 Fleire enn håri på mitt hovud er dei som hatar meg utan orsak, mange er dei som vil meg tyna meg, som utan grunn er mine fiendar; det eg ikkje hev rana, skal eg no gjeva attende.
| רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃ |
5 Gud, du kjenner min dårskap, og all mi syndeskuld er ikkje løynd for deg.
| אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃ |
6 Lat deim ved meg ikkje verta til skammar, dei som ventar på deg, Herre, Herre, allhers drott! Lat deim ikkje ved meg verta skjemde, dei som søkjer deg, Israels Gud!
| אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃ |
7 For di skuld ber eg hæding, skjemsla ligg yver mitt andlit.
| כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃ |
8 Eg hev vorte framand hjå brørne mine, og ein utlending hjå borni til mor mi.
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃ |
9 For brennhug for ditt hus hev ete meg upp, og deira spottord som spottar deg, hev falle på meg.
| כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃ |
10 Då mi sjæl græt medan eg fasta, vart eg spotta for det.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃ |
11 Då eg laga ein sekk til klædde for meg, vart eg eit ordtøke for deim.
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃ |
12 Dei som sit i porten, røder um meg, og drikkarane syng um meg.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃ |
13 Men eg kjem med mi bøn til deg, Herre, i nådetidi, Gud, for di store miskunn; svara meg med di trufaste hjelp!
| ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃ |
14 Fria meg ut or søyla, og lat meg ikkje søkka! Lat meg verta utfria frå deim som hatar meg og frå dei djupe vatni!
| הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃ |
15 Lat ikkje vatsflodi fløyma yver meg, og ikkje djupet svelgja meg, og heller ikkje brunnen lata att sitt gap yver meg!
| אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃ |
16 Svara meg, Herre, for din nåde er god, etter di store miskunn vend deg til meg!
| ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃ |
17 Og løyn ikkje di åsyn for tenaren din, for eg er i naud; svara meg snart!
| ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃ |
18 Kom nær til mi sjæl, løys henne ut! Frels meg for mine fiendar skuld!
| קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃ |
19 Du kjenner mi spott og skam og vanæra, for di åsyn stend alle dei som trengjer meg.
| אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃ |
20 Spottord hev brote mitt hjarta sund, so eg er sjuk; eg venta på medynk, men der var ingi, og på trøystarar, men eg fann ingen.
| חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃ |
21 Og dei gav meg gall å eta, og då eg var tyrst, gav dei meg eddik å drikka.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃ |
22 Lat bordet deira framfyre deim verta ei snara, og ei gildra for deim når dei er trygge!
| יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃ |
23 Lat augo deira dimmast so dei ikkje ser, og lat deira lender alltid skjelva!
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃ |
24 Renn ut yver deim din vreide, og lat din brennande harm nå deim!
| שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃ |
25 Lat deira bustad verta øydd, lat det ingen vera som bur i deira tjeld!
| תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃ |
26 For dei forfylgjer den som du hev slege, og dei fortel um pinsla åt deim som du hev gjenomstunge.
| כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃ |
27 Lat deim leggja syndeskuld til si syndeskuld, og lat deim ikkje koma til di rettferd!
| תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃ |
28 Lat deim verta utstrokne or livsens bok, og ikkje verta innskrivne med dei rettferdige!
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃ |
29 Men eg er ein arming full av verk, Gud, lat di frelsa berga meg!
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃ |
30 Eg vil lova Guds namn med song og høglova honom med takksegjing,
| אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃ |
31 og det skal tekkjast Herren betre enn ein ung ukse med horn og klauver.
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃ |
32 Når spaklyndte ser det, vil dei gleda seg; de som søkjer Gud - må dykkar hjarta liva!
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃ |
33 For Herren høyrer på dei fatige, og sine fangar vanvyrder han ikkje.
| כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃ |
34 Himmel og jord skal lova honom, havet og alt som krek i det.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃ |
35 For Gud skal frelsa Sion og byggja byarne i Juda, og dei skal bu der og eiga deim.
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃ |
36 Og avkjømet til hans tenarar skal erva deim, og dei som elskar hans namn, skal bu der.
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃ |
