Salmenes 35
1 Av David. Herre, før mi sak mot deim som hev sak mot meg! Strid mot deim som strider mot meg!
| לדוד ריבה יהוה את יריבי לחם את לחמי׃ |
2 Grip skjold og verja og reis deg til hjelp for meg!
| החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃ |
3 Drag spjotet fram og steng vegen for deim som forfylgjer meg! Seg til mi sjæl: «Eg er di frelsa!»
| והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃ |
4 Lat deim blygjast og skjemmast, som stend meg etter livet! Lat deim vika attende med skam, som vil meg noko vondt!
| יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃ |
5 Lat deim verta som agner for vind, og Herrens engel støyte deim burt!
| יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה׃ |
6 Lat deira veg verta myrk og hål, og Herrens engel forfylgje deim!
| יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃ |
7 For utan orsak hev dei løynt si grav med garn åt meg, utan orsak hev dei grave ei grav for mitt liv.
| כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃ |
8 Lat tjon koma yver honom, når han ikkje veit det, og det garn han løynde fanga honom; lat honom falla i det til sitt tjon!
| תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה׃ |
9 Og mi sjæl skal gleda seg i Herren, fagna seg i hans frelsa.
| ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃ |
10 Alle mine bein skal segja: «Herre, kven er som du, du som friar den arme frå ein som er honom for sterk, den arme og fatige frå den som plundrar honom?»
| כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃ |
11 Det stend upp mange vitne; dei spør meg um det som eg ikkje veit.
| יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני׃ |
12 Dei gjev meg vondt til løn for godt; mi sjæl er lati åleine.
| ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃ |
13 Men eg, eg gjekk i syrgjeklæde, då dei var sjuke; eg pinte mi sjæl med fasta, og mi bøn vende att til min barm.
| ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב׃ |
14 Eg gjekk ikring, som det skulde vore min ven, min bror; eg gjekk bøygd og svartklædd, som ein som syrgjer på mor si.
| כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי׃ |
15 Men no, då det hallar med meg, no gled dei seg og flokkar seg saman; det flokkast mot meg fantar og folk eg ikkje kjenner; dei riv sund og kviler ikkje.
| ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃ |
16 Liksom skamløysor som driv spott for ein brødbite, so skjer dei tenner imot meg.
| בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃ |
17 Herre, kor lenge vil du sjå på? Drag mi sjæl undan deira herverk, mitt einaste frå unge løvor!
| אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃ |
18 Eg vil prisa deg i ei stor samling, lova deg millom mykje folk.
| אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃ |
19 Lat deim som utan grunn er mine fiendar ikkje gleda seg yver meg! Lat deim som hatar meg utan orsak ikkje blinka med auga!
| אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃ |
20 For dei talar ikkje fred, men tenkjer upp svikande ord mot dei stille i landet.
| כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃ |
21 Og dei riv sin munn vidt upp imot meg, dei segjer: «Ha, ha! Vårt auga hev set det!»
| וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃ |
22 Du ser det, Herre, teg ikkje! Herre, ver ikkje langt ifrå meg!
| ראיתה יהוה אל תחרש אדני אל תרחק ממני׃ |
23 Vakna upp og vert vaken til å gjeva meg rett, min Gud og Herre, til å føra mi sak!
| העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃ |
24 Døm meg etter di rettferd, Herre min Gud, og lat deim ikkje gleda seg yver meg!
| שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃ |
25 Lat deim ikkje segja i sitt hjarta: «Ha, det er vår lyst!» Lat deim ikkje segja: «Me hev gløypt honom upp!»
| אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃ |
26 Lat deim skjemmast og blygjast alle saman som gled seg i mi ulukka; lat deim klæda seg i skam og skjemsla, dei som høgmodast yver meg!
| יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי׃ |
27 Lat deim fagna seg og gleda seg, som unner meg min rett, og lat deim alltid segja: «Høglova vere Herren, som unner sin tenar at det gjeng honom godt!»
| ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃ |
28 Og mi tunga skal kveda ut di rettferd, heile dagen din pris.
| ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך׃ |
