Salmenes 109
1 Til songmeisteren; av David, ein salme. Min lovsongs Gud, teg ikkje!
| למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל-תחרש |
2 For dei hev late upp sin ugudlege og falske munn imot meg, dei hev tala imot meg med ljugartunga.
| כי פי רשע ופי-מרמה--עלי פתחו דברו אתי לשון שקר |
3 Med hatfulle ord hev dei kringsett meg og ført strid imot meg utan årsak.
| ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם |
4 Til løn for min kjærleik stod dei imot meg, endå eg berre bed,
| תחת-אהבתי ישטנוני ואני תפלה |
5 dei hev lagt vondt yver meg til løn for godt og hat til løn for min kjærleik.
| וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי |
6 Set ein ugudleg yver honom, og lat ein klagar standa ved hans høgre hand!
| הפקד עליו רשע ושטן יעמד על-ימינו |
7 Når han vert dømd, lat honom ganga skuldig ut, og lat hans bøn verta til synd!
| בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה |
8 Lat hans dagar verta få, lat ein annan få hans embætte!
| יהיו-ימיו מעטים פקדתו יקח אחר |
9 Lat hans born verta farlause og kona hans enkja!
| יהיו-בניו יתומים ואשתו אלמנה |
10 Lat hans born flakka ikring og beda seg, lat deim ganga som tiggarar frå sin øydelagde heim!
| ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם |
11 Lat okerkallen leggja snara um all hans eigedom, og framande plundra hans avling!
| ינקש נושה לכל-אשר-לו ויבזו זרים יגיעו |
12 Lat ingen finnast som hyser miskunn imot honom, og ingen som ynkast yver hans farlause born!
| אל-יהי-לו משך חסד ואל-יהי חונן ליתומיו |
13 Lat hans etterkomarar ganga til grunnar og deira namn verta utstroke i næste ættled!
| יהי-אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם |
14 Hans fedra skuld vere i minne hjå Herren, og syndi åt mor hans verte ikkje utstroki!
| יזכר עון אבתיו--אל-יהוה וחטאת אמו אל-תמח |
15 Dei vere alltid for Herrens åsyn, og han rydje deira minne ut av jordi,
| יהיו נגד-יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם |
16 av di han ikkje kom i hug å gjera miskunn, men forfylgde ein arm og fatig mann, og ein hjarteskræmd og vilde drepa honom.
| יען-- אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש-עני ואביון--ונכאה לבב למותת |
17 Han elska forbanning, og denne kom yver honom, han lika ikkje velsigning, og denne kom langt burt frå honom.
| ויאהב קללה ותבואהו ולא-חפץ בברכה ותרחק ממנו |
18 Han klædde seg i forbanning som sitt klædeplagg, og ho trengde som vatn inn i hans liv, og som olje i hans bein.
| וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו |
19 Lat henne verta honom til ei kåpa som han sveiper seg i, og til eit belte som han alltid bind um seg!
| תהי-לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה |
20 Dette vere løni frå Herren åt mine motstandarar, og åt deim som talar vondt imot mi sjæl!
| זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על-נפשי |
21 Og du, Herre, Herre, gjer vel imot meg for ditt namn skuld, etter som di miskunn er god, so berga meg!
| ואתה יהוה אדני-- עשה-אתי למען שמך כי-טוב חסדך הצילני |
22 For arm og fatig er eg, og mitt hjarta er gjenomstunge i meg.
| כי-עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי |
23 Som ein skugge når han lengjest, kverv eg burt, eg vert jaga burt som ein grashopp.
| כצל-כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה |
24 Mine kne er ustøde av fasta, og holdet mitt misser feita.
| ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן |
25 Og eg hev vorte til spott for deim; når dei ser meg, rister dei på hovudet.
| ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם |
26 Hjelp meg, Herre min Gud, frels meg etter di miskunn!
| עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך |
27 so dei må kjenna, at dette er di hand, at du, Herre, hev gjort det.
| וידעו כי-ידך זאת אתה יהוה עשיתה |
28 Dei forbannar, men du velsignar, dei stend upp, men vert skjemde, og din tenar gled seg.
| יקללו-המה ואתה תברך קמו ויבשו--ועבדך ישמח |
29 Mine motstandarar skal klæda seg i skjemsla og sveipa seg i si skam som i ei kåpa.
| ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם |
30 Eg vil takka Herren storleg med min munn, og midt imillom mange vil eg lova honom.
| אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו |
31 For han stend på høgre sida åt den fatige til å frelsa honom frå deim som dømer hans sjæl.
| כי-יעמד לימין אביון-- להושיע משפטי נפשו |
