Salomos Ordsprog 5
1 Son min, gjev agt på min visdom, lut øyra ned til mitt vit!
| בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶֽךָ׃ |
2 So du kann halda deg gløggtenkt, og lipporne gøyma på kunnskap.
| לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹֽרוּ׃ |
3 For honning dryp av skjøkjelippor, og hennar gom er sleipar’ enn olje,
| כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּֽהּ׃ |
4 men til slutt er ho beisk som malurt, kvass som eit tvieggja sverd.
| וְֽאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַֽלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּֽוֹת׃ |
| רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹֽכוּ׃ (Sheol h7585) |
6 Ho gjeng ikkje livsens stig, gålaus vinglar ho vegvill.
| אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדֽ͏ָע׃ |
7 Og no, søner, høyr på meg, og vik ikkje frå det munnen min mæler!
| וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃ |
8 Lat din veg vera langt frå henne, kom’kje nær til husdøri hennar!
| הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָֽהּ׃ |
9 Annars gjev du din vænleik til andre, åt ein hardstyrar åri dine.
| פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִֽי׃ |
10 Av di eiga vil framande mettast, det du samla med stræv, kjem i annanmanns hus,
| פֶּֽן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרֽ͏ִי׃ |
11 so du lyt stynja til slutt når ditt hold og kjøt er upptært,
| וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃ |
12 og segja: «Kor kunde eg hata tukt, og hjarta mitt vanvyrda age?
| וְֽאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּֽי׃ |
13 Kvi høyrde eg ikkje på meistrarne mine, og lydde på deim som lærde meg?
| וְֽלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִֽמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִֽי׃ |
14 Nær var eg komen ille i det midt i mengdi som sat til tings.»
| כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָֽה׃ |
15 Drikk or din eigen brunn, det som renn or di eigi kjelda!
| שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃ |
16 Skulde kjeldorne dine renna på gata, vatsbekkjerne dine ute på torgi?
| יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃ |
17 Lat deim vera berre for deg, og ikkje for framande med deg!
| יִֽהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּֽךְ׃ |
18 Kjelda di vere velsigna, gled du deg i din ungdoms viv.
| יְהִֽי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃ |
19 Elskhugs-hindi, ynde-gasella - barmen hennar alltid deg kveikje, stødt vere du trylt av hennar kjærleik.
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְֽיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִֽיד׃ |
20 Kvi skulde du, son min, tryllast av onnor kona, og femna barmen på framand kvinna?
| וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּֽה׃ |
21 For Herren hev kvar manns vegar for augo, og han jamnar alle hans stigar.
| כִּי נֹכַח ׀ עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּֽס׃ |
22 Den gudlause vert fanga i misgjerningarne sine, hans synde-band bind honom fast.
| עַֽווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵֽךְ׃ |
23 Han døyr av di han ikkje let seg aga, og ved sin store dårskap tumlar han i koll.
| הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּֽה׃ |
