Salomos Ordsprog 13
1 Den vise son let seg aga av far sin, men spottaren høyrer ikkje på skjenn.
| בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָֽה׃ |
2 Sjølv fær ein godt av den frukt som munnen ber, men hugen åt svikarar stend etter vald.
| מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָֽס׃ |
3 Den som agtar munnen sin, varar si sjæl, men gapen fær seg ei ulukka.
| נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה־לֽוֹ׃ |
4 Hugen i letingen lyster og fær ikkje noko, hugen i strævsame folk fær rikleg mette.
| מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּֽׁן׃ |
5 Den rettferdige hatar ljugarord, men den gudlause fer stygt og skamleg åt.
| דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּֽיר׃ |
6 Rettferd varar den som fer ulastande, men gudløysa feller den som gjer synd.
| צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּֽאת׃ |
7 Mang ein ter seg rik og eig då inkje, ein annan ter seg fatig og eig mykje.
| יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָֽב׃ |
8 Mannsens rikdom er ein løysepeng for livet hans, men fatigmannen fær inkje trugsmål høyra.
| כֹּפֶר נֶֽפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָֽה׃ |
9 Ljoset åt dei rettferdige brenn lystigt, men lampa åt ugudlege vil slokna.
| אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָֽךְ׃ |
10 Med ovmod veld ein berre trætta, men hjå deim som tek mot råd, er visdom.
| רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת־נוֹעָצִים חָכְמָֽה׃ |
11 Lettfengen rikdom minkar, men sankar du smått um senn, fær du meir og meir.
| הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּֽה׃ |
12 Langdrøg von gjer hjarta sjukt, men uppfyllt ynskje er eit livsens tre.
| תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָֽה׃ |
13 Den som vanvyrder ordet, tyner seg sjølv, men den som ottast bodordet, fær løn.
| בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּֽם׃ |
14 Vismanns læra er livsens kjelda, so ein slepp undan frå daudesnaror.
| תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָֽוֶת׃ |
15 Godt vit gjev manntekkje, men hard er vegen som svikarar gjeng.
| שֵֽׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָֽן׃ |
16 Kvar som er klok, fer fram med vit, men ein dåre briskar seg med dårskap.
| כָּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּֽלֶת׃ |
17 Ein gudlaus sendemann fell i ulukka, men trufast bodberar er lækjedom.
| מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּֽא׃ |
18 Armod og skam fær den som viser age ifrå seg, men den som agtar på refsing, vinn æra.
| רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּֽד׃ |
19 Uppfyllt ynskje er søtt for sjæli, men å vika frå vondt er ei gruv for dårar.
| תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָֽע׃ |
20 Gakk saman med dei vise, so vert du vis, men ilag med dårar gjeng det deg ille.
| הלוך הוֹלֵךְ אֶת־חֲכָמִים וחכם יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרֽוֹעַ׃ |
21 Ulukka forfylgjer syndarar, men rettferdige fær godt til løn.
| חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃ |
22 Den gode let etter seg arv til barneborn, men det syndaren eig, er gøymt åt den rettferdige.
| טוֹב יַנְחִיל בְּנֵֽי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵֽא׃ |
23 Fatigfolks nybrot gjev rikeleg føda, men mang ein vert tynt ved urettferd.
| רָב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּֽט׃ |
24 Den som sparer riset sitt, hatar son sin, men den som elskar han, tuktar honom tidleg.
| חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִֽׁחֲרוֹ מוּסָֽר׃ |
25 Rettferdige hev mat til å metta seg på, men gudlause gjeng med magen tom.
| צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָֽר׃ |
