4 Mosebok 10
1 Og Herren tala atter til Moses, og sagde:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
2 «Gjer deg tvo lurar av drive sylv! Deim skal du hava til å kalla lyden i hop med, og til å varsla folket når lægret skal flytjast.
| עשה לך שתי חצוצרת כסף--מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות |
3 Blæs de i båe, so skal heile lyden samla seg hjå deg framanfor møtetjelddøri;
| ותקעו בהן--ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד |
4 blæs de berre i ein, so skal styresmennerne, hovdingarne yver Israels-ætterne, samla seg hjå deg.
| ואם באחת יתקעו--ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל |
5 Blæs de alarm, so skal dei flokkarne fara i veg som hev lægret sitt i aust;
| ותקעתם תרועה--ונסעו המחנות החנים קדמה |
6 blæs de alarm andre venda, so skal dei som ligg i sud taka ut. Alarm skal de blåsa kvar gong de bryt upp frå lægret;
| ותקעתם תרועה שנית--ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם |
7 men når du vil kalla folket i hop til ålmannamøte, skal de låta lint i lurarne, og ikkje blåsa alarm.
| ובהקהיל את הקהל--תתקעו ולא תריעו |
8 Arons-sønerne, prestarne, er det som skal blåsa i deim. Dette skal vera ei æveleg lov hjå dykk, frå ætt til ætt.
| ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם |
9 Og når de fær ufred i landet, og fienden bryt på dykk, so skal de blåsa sterkt i lurarne; då skal Herren, dykkar Gud, koma dykk i hug, so de vert berga for uvenerne.
| וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם--והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם |
10 Og på glededagarne dykkar og høgtiderne og nymånedagarne skal de låta i lurarne til brennofferi og takkofferi dykkar, so det kann minna dykkar Gud um dykk. Eg, Herren, er dykkar Gud.»
| וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם--ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני יהוה אלהיכם |
11 Tjugande dagen i andre månaden i det andre året lyfte skyi seg upp ifrå gudshuset,
| ויהי בשנה השנית בחדש השני--בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת |
12 Då tok Israels-sønerne ut frå Sinaiheidi, flokk for flokk, etter som dei var fylkte; og skyi let seg ned att i Paranheidi.
| ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן |
13 Dette var fyrste gongen dei braut lægret, og det var etter Herrens bod, som Moses hadde kunngjort for deim.
| ויסעו בראשנה על פי יהוה ביד משה |
14 Fyrst tok Juda-heren ut med fana si, flokk i flokk. Det var Nahson, son åt Amminadab, som stod yver Juda-flokken;
| ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה--לצבאתם ועל צבאו--נחשון בן עמינדב |
15 yver Issakars-flokken stod Netanel, son åt Suar,
| ועל צבא--מטה בני יששכר נתנאל בן צוער |
16 og yver Sebulons-flokken Eliab, son åt Helon.
| ועל צבא--מטה בני זבולן אליאב בן חלן |
17 Kvar gong gudshuset var teke ned, for Gersons-sønerne og Merari-sønerne i veg, dei som førde huset.
| והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן |
18 So tok Rubens-heren ut med fana si, flokk i flokk. Det var Elisur, son åt Sede’ur, som stod yver Rubens-flokken;
| ונסע דגל מחנה ראובן--לצבאתם ועל צבאו--אליצור בן שדיאור |
19 yver Simeons-flokken stod Selumiel, son åt Surisaddai,
| ועל צבא--מטה בני שמעון שלמיאל בן צורישדי |
20 og yver Gads-flokken Eljasaf, son åt Re’uel.
| ועל צבא מטה בני גד אליסף בן דעואל |
21 So tok Kahats-sønerne i veg, dei som bar dei høgheilage tingi, og fyrr dei kom fram, hadde dei hine reist huset.
| ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם |
22 So tok Efraims-heren ut med fana si, flokk i flokk. Det var Elisama, son åt Ammihud, som stod yver Efraims-flokken;
| ונסע דגל מחנה בני אפרים--לצבאתם ועל צבאו--אלישמע בן עמיהוד |
23 yver Manasse-flokken stod Gamliel, son åt Pedasur,
| ועל צבא--מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור |
24 og yver Benjamins-flokken Abidan, son åt Gideoni.
| ועל צבא--מטה בני בנימן אבידן בן גדעוני |
25 So tok Dans-heren ut med fana si, flokk i flokk: Dei var attarst i fylkingi. Det var Ahiezer, son åt Ammisaddai, som stod yver Dans-flokken;
| ונסע דגל מחנה בני דן--מאסף לכל המחנת לצבאתם ועל צבאו--אחיעזר בן עמישדי |
26 yver Assers-flokken stod Pagiel, son åt Okran,
| ועל צבא--מטה בני אשר פגעיאל בן עכרן |
27 og yver Naftali-flokken Ahira, son åt Enan.
| ועל צבא--מטה בני נפתלי אחירע בן עינן |
28 Soleis var Israels-sønerne fylkte når dei for i veg, herflokk etter herflokk. Då dei skulde taka ut,
| אלה מסעי בני ישראל לצבאתם ויסעו |
29 sagde Moses til Hobab, son åt Re’uel frå Midjan, verfar hans Moses: «No tek me på vegen til det landet som Herren hev sagt han vil gjeva oss. Kom og ver med oss, so skal me gjera vel mot deg; for Herren hev lova Israel mykje godt.»
| ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי יהוה דבר טוב על ישראל |
30 «Nei, » svara Hobab, «eg vil fara heim til mitt eige land og folk.»
| ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך |
31 «Kjære væne, gakk ikkje frå oss!» sagde Moses. «Du veit best kvar me kann setja læger i øydemarki; du lyt vera auga vårt!
| ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים |
32 Gjeng du med oss, so skal me gjeva deg mykje godt, når me fær alt det gode som Herren vil gjeva oss.»
| והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו--והטבנו לך |
33 So for dei då frå Gudsfjellet tri dagsleider fram, og Herrens sambandskista for fyre deim alle tri dagarne, og leita etter ein kvilestad for deim.
| ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה |
34 Herrens sky stod yver deim um dagen, når dei for ifrå lægret.
| וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן המחנה ] |
35 Og kvar gong kista tok i veg, kvad Moses: «Reis deg, Herre, so fienden ryk og uvenern’ dine rømer for deg!»
| ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך |
36 Og når ho let seg ned, kvad han: «Herre, kom atter til alle dei tusund Israels-ætter!»
| ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל ] |
