Jobs 6
1 Då tok Job til ords og svara:
| ויען איוב ויאמר |
2 «Um dei mitt mismod vega vilde og få ulukka mi på vegti,
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד |
3 det tyngjer meir enn havsens sand; difor var ordi mine ville.
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו |
4 For Allvalds pilar sit i meg, mi ånd lyt suga deira gift; Guds rædslor reiser seg til åtak.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני |
5 Skrik asnet vel i grøne eng? Og rautar uksen ved sitt for?
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו |
6 Kven et det smerne utan salt? Kven finn vel smak i eggjekvite?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות |
7 Det byd meg mot å røra slikt, det er som min utskjemde mat.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי |
8 Å, fekk eg uppfyllt bøni mi! Gav Gud meg det eg vonar på!
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה |
9 Ja, vild’ han berre knusa meg, med hand si min livstråd slita!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני |
10 Då hadde endå eg mi trøyst; trass pina skulde glad eg hoppa! - Den Heilage sitt ord eg held på.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש |
11 Kva er mi kraft, at eg skuld’ vona? Mi framtid, at eg skulde tola?
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי |
12 Er krafti mi som steinen sterk? Er kanskje kroppen min av kopar?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש |
13 Mi hjelp hev heilt forlate meg; all kvart stydjepunkt er frå meg teke.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני |
14 Ein rådlaus treng av venen kjærleik, um enn han ottast Allvald ei.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב |
15 Som bekken brørne mine sveik, lik bekkjefar som turkar ut.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו |
16 Fyrst gruggast dei av bråna is, og snø som blandar seg uti,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג |
17 men minkar so i sumarsoli, og kverv til slutt burt i sumarhiten.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם |
18 Vegfarande vik av til deim, men kjem til øydemark og døyr.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו |
19 Kjøpmenn frå Tema skoda dit, flokkar frå Saba vonar trygt;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו |
20 men svikne vert dei i si von; dei narra vert når dei kjem fram.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו |
21 So hev de vorte reint til inkjes, de rædsla såg, og rædde vart!
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו |
22 Hev eg då bede dykk um noko? Bad eg dykk løysa meg med gods?
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי |
23 og frelsa meg frå fiendvald og kjøpa meg frå røvarar?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני |
24 Gjev meg eit svar, so skal eg tegja; seg meg kva eg hev synda med!
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי |
25 Eit rettvis ord er lækjebot; men last frå dykk er inkje verdt.
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם |
26 Du lastar meg for ordi mine; men vonlaus mann so mangt kann segja.
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש |
27 De kastar lut um farlaust barn, og handel driv um dykkar ven.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם |
28 Vilde de berre sjå på meg! Trur de eg lyg dykk upp i augo?
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב |
29 Vend um, lat ikkje urett skje! Vend um, enn hev eg rett i dette.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה |
30 Finst det vel fals på tunga mi? Kann ei min gom ulukka smaka?
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות |
