Jobs 28
1 Sylv hev sin stad, der dei det finn, og gullet, som dei reinsa vinn,
| כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹֽקּוּ׃ |
2 og jarn fram or jordi fær, og kopar ut or steinen bræ’r;
| בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָֽׁה׃ |
3 På natteskuggen gjer dei slutt og myrkheims steinar granskar ut.
| קֵץ ׀ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָֽוֶת׃ |
4 Djupt under by med annsamt liv i gruvor bergmenn kliv og sviv.
| פָּרַץ נַחַל ׀ מֵֽעִם־גָּר הַֽנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָֽעוּ׃ |
5 På jordi brødkorn fram dei driv, men inni upp som eld dei riv.
| אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵֽצֵא־לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃ |
6 Safiren sit i steinar der, og der seg og gullklumpar ter,
| מְקוֹם־סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לֽוֹ׃ |
7 Ei ørnen kjenner denne veg, for haukesyn han løyner seg.
| נָתִיב לֹֽא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּֽה׃ |
8 Ei stolte rovdyr vegen fann, og løva aldri gjeng på han.
| לֹֽא־הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי־שָׁחַץ לֹֽא־עָדָה עָלָיו שָֽׁחַל׃ |
9 På harde steinen dei handi legg; då sturtar mang ein bergevegg.
| בַּֽחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִֽים׃ |
10 I berget seg gangar grev og skodar mang ein skatt so gjæv.
| בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל־יְקָר רָאֲתָה עֵינֽוֹ׃ |
11 Dei dytter til for rennand’ å, det løynde fram for ljoset må.
| מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אֽוֹר׃ |
12 Men visdomen, kvar er han å få? Og kvar skal ein vitet nå?
| וְֽהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
13 Slett ingen veit hans verd og vinst; i manneheim han ikkje finst;
| לֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הֽ͏ַחַיִּֽים׃ |
14 Avgrunnen dyn: «Her ei han er!» Og havet segjer: «Ikkje her!»
| תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי־הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִֽי׃ |
15 Du kann’kje kjøpa han for gull, men sylv ei vega prisen full,
| לֹא־יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָֽהּ׃ |
16 og ei for gull ifrå Ofir, ei for onyks, ei for safir.
| לֹֽא־תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּֽיר׃ |
17 Ei gull og glas er nok til kaup, og ei til byte fingull-staup.
| לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי־פָֽז׃ |
18 Korall, krystall gjeld ikkje her. Visdom er meir enn perlor verd.
| רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִֽים׃ |
19 Topas frå Kus er altfor ring, ja, reinast gull vert ingen ting.
| לֹֽא־יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּֽה׃ |
20 Visdomen, kvar kjem han ifrå? Og kvar skal ein til vitet nå?
| וְֽהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
21 Det ingen veit på denne jord; ei fugl det fann, kvar helst han for.
| וְֽנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל־חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּֽרָה׃ |
22 Avgrunn og daude segjer greidt: «Eit gjetord er alt det me veit.»
| אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃ |
23 Men Gud han kjenner denne veg; han veit kvar visdom løyner seg.
| אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ |
24 Han skodar heilt til heimsens tram, og under himmeln ser han fram.
| כִּי־הוּא לִקְצוֹת־הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם יִרְאֶֽה׃ |
25 Då vinden han med vegti vog og sette mål for vatnet og,
| לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּֽה׃ |
26 då han gav regnet lovi si og ljomet veg å ganga i,
| בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלֽוֹת׃ |
27 då såg han og synte fram og granska honom umhugsam.
| אָז רָאָהּ וַֽיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ |
28 Til menneskja han sagde so: «I Herrens otte visdom sit, og fly det vonde, det er vit.»»
| וַיֹּאמֶר ׀ לָֽאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָֽה׃ |
