Jobs 20
1 Då tok Sofar frå Na’ama til ords og sagde:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 «Difor gjev mine tankar svar, og difor stormar det i meg.
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ |
3 Ei skamleg skrapa fær eg høyra, men kloke svar mi ånd gjev meg.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ |
4 Veit du’kje at frå ævords tid, frå mannen fyrst på jord vart sett,
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ |
5 ugudlege hev stokkut jubel, vanheilage stuttvarug gleda?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ |
6 Når modet hans til himmels stig, når hovudet mot sky han lyfter,
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ |
7 han evig gjeng til grunns som skarnet; «Kvar er han?» spør dei, honom såg.
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ |
8 Lik draumen glid han burt og kverv, vert jaga som ei nattesyn.
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ |
9 Han burte er for alle augo, hans stad veit ikkje til han meir.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ |
10 Hans born lyt hjelpa fatigfolk; hans hender gjev hans gods attende.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ |
11 Hans bein var full’ av ungdomskraft; men den i moldi ligg med honom.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ |
12 Er i hans munn det vonde søtt, vil han det under tunga gøyma,
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ |
13 sparer han det og slepper ikkje, held han det under gomen fast,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ |
14 so vert i kroppen maten hans til orme-eiter i hans buk.
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ |
15 Det gods han gløypte, spyr han ut; Gud driv det ut or magen hans.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ |
16 Han orme-eiter i seg saug, og ødle-tunga honom drep.
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ |
17 Han fær visst ikkje skoda bekkjer, ei heller flaum av mjølk og honning.
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ |
18 Han rikdom vinn, men nyt han ikkje; han samlar gods, men vert’kje glad.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ |
19 Han krasa småfolk, let deim liggja, han rana hus som han ei byggjer.
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ |
20 Han kjende ikkje ro inni seg, men med sin skatt han slepp’kje undan.
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ |
21 Hans hækna sparer ingen ting; og difor kverv hans lukka burt.
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ |
22 I all si ovnøgd lid han naud; kvar armings-hand kjem yver honom.
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ |
23 Og til å fylla buken hans han sender vreiden yver honom, let maten sin på honom regna.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ |
24 Og um han frå jarnvåpen flyr, han såra vert frå koparbogen;
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ |
25 ut gjenom ryggen pili kjem, den blanke odd ut or hans gall, og dauderædslor fell på honom.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ |
26 Alt myrker gøymt er åt hans skattar, ja, ukveikt eld et honom upp, og øyder all hans eigedom.
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ |
27 Himmelen ter hans brotsverk fram, og jordi reiser seg imot han.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ |
28 Hans heime-forråd fer sin veg, renn burt på vreidedagen hans.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ |
29 Slikt etlar Gud til gudlaus mann; det lovar Gud til arv åt honom.»
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ |
