Jobs 19
1 Då svara Job og sagde:
| וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃ |
2 «Kor lenge vil mi sjel de harma og krasa meg med dykkar ord?
| עַד־אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּֽתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּֽים׃ |
3 Ti gonger hev de no meg spotta; de skjemmest ei å krenkja meg.
| זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹֽא־תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃ |
4 Hev eg i røyndi mistak gjort, dei mistak er mi eigi sak.
| וְאַף־אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִֽי׃ |
5 Vil de dykk briska imot meg, som um eg lid mi skam med rette?
| אִם־אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּֽי׃ |
6 Hugs på at Gud hev bøygt meg ned og spana kringum meg sitt garn.
| דְּֽעוּ־אֵפוֹ כִּי־אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּֽיף׃ |
7 Eg ropar: «Vald!» - men eg fær’kje svar; eg ropar: «Hjelp!» men fær’kje rett.
| הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּֽט׃ |
8 Han stengjer vegen for min fot, og myrker legg han på min stig.
| אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִֽׂים׃ |
9 Min heidersklædnad drog han av; han frå mitt hovud kransen tok.
| כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִֽׁי׃ |
10 Mi vern han braut, so eg gjekk under, mi von sleit han lik treet upp.
| יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִֽי׃ |
11 Hans vreide logar meg imot, og for ein fiend’ held han meg.
| וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָֽיו׃ |
12 Hans skarar stemner fram mot meg; dei brøyter seg ein veg mot meg og lægrar seg kring tjeldet mitt.
| יַחַד ׀ יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִֽי׃ |
13 Han dreiv ifrå meg mine frendar, og kjenningar vart framande.
| אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ־זָרוּ מִמֶּֽנִּי׃ |
14 Skyldfolki held seg burte frå meg, husvenerne hev gløymt meg burt.
| חָדְלוּ קְרוֹבָי וּֽמְיֻדָּעַי שְׁכֵחֽוּנִי׃ |
15 For hjon og tenar er eg framand; dei held meg for ein ukjend mann.
| גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃ |
16 Ei svarar drengen på mitt rop. Eg må med munnen tigga honom;
| לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ־פִי אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ׃ |
17 min ande byd imot for kona, eg tevjar ilt for mine sambrør.
| רוּחִֽי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִֽי׃ |
18 Jamvel smågutar spottar meg, når eg stend upp, dei talar mot meg.
| גַּם־עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃ |
19 Dei styggjest for meg mine vener, og dei eg elska, snur seg mot meg.
| תִּֽעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי וְזֶֽה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי׃ |
20 Min kropp er berre skin og bein, snaudt hev eg endå tannkjøt att.
| בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּֽי׃ |
21 Hav medynk, medynk, mine vener! Gud hev meg råka med si hand.
| חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּֽי׃ |
22 Kvifor skal de som Gud meg jaga, og vert ei mette av mitt kjøt?
| לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּֽעוּ׃ |
23 Å, gjev at mine ord vart skrivne, og i ei bok vart rita inn,
| מִֽי־יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִֽי־יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָֽקוּ׃ |
24 ja, vart med jarnmeitel og bly for ævleg tid i berget hogne!
| בְּעֵט־בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבֽוּן׃ |
25 Eg veit at min utløysar liver, til sist han yver moldi kjem.
| וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל־עָפָר יָקֽוּם׃ |
26 Og når mi hud er øydelagd, ut frå mitt kjøt då ser eg Gud,
| וְאַחַר עוֹרִֽי נִקְּפוּ־זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶֽחֱזֶה אֱלֽוֹהַּ׃ |
27 eg honom ser som venen min, mitt auga ser det, ingen framand! Å, nyro lengtar i mitt liv!
| אֲשֶׁר אֲנִי ׀ אֶֽחֱזֶה־לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא־זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִֽי׃ |
28 De segjer: «Me vil jaga honom!» - som um orsaki låg hjå meg!
| כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא־בִֽי׃ |
29 Men de lyt agta dykk for sverdet; for vreide vert ved sverdet straffa. Og de skal vita: domen kjem.»
| גּוּרוּ לָכֶם ׀ מִפְּנֵי־חֶרֶב כִּֽי־חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין שַׁדּֽוּן׃ |
