Jobs 16
1 Då svara Job og sagde:
| ויען איוב ויאמר |
2 «Eg hev høyrt nok av dette slag; d’er brysam trøyst de alle gjev.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם |
3 Vert det’kje slutt på tome ord? Kva er det som til svar deg driv?
| הקץ לדברי-רוח או מה-ימריצך כי תענה |
4 Eg skulde tala liksom de, i fall de var i staden min; eg sette ord i hop mot dykk, eg riste hovudet mot dykk;
| גם אנכי-- ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי-- אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי |
5 eg skulde trøysta dykk med munnen og lindra dykk med lippemedynk.
| אאמצכם במו-פי וניד שפתי יחשך |
6 Men tale lindrar ei min verk, og ikkje kverv han um eg tegjer.
| אם-אדברה לא-יחשך כאבי ואחדלה מה-מני יהלך |
7 Men no hev han meg trøytta ut, du hev øydt ut min heile huslyd.
| אך-עתה הלאני השמות כל-עדתי |
8 Du klemde meg, til vitne vart det, mi liding reiste seg imot meg og vitna mot meg beint i syni.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה |
9 Hans vreide reiv og elte meg; han gnistra tennerne imot meg; fiendar kveste augo på meg
| אפו טרף וישטמני--חרק עלי בשניו צרי ילטש עיניו לי |
10 og opna munnen sin imot meg og slo mi kinn med skjemdarslag og stima saman imot meg.
| פערו עלי בפיהם--בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון |
11 Til farkar Gud meg yverlet og kastar meg i brotsmenns vald.
| יסגירני אל אל עויל ועל-ידי רשעים ירטני |
12 Midt i min fred han skræmde meg, treiv meg i nakken, krasa meg, til skiva sette han meg upp.
| שלו הייתי ויפרפרני-- ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה |
13 Hans pilar svirrar kringum meg; bønlaust han kløyver mine nyro, mitt gall han tømer ut på jordi.
| יסבו עלי רביו-- יפלח כליותי ולא יחמל ישפך לארץ מררתי |
14 Han bryt meg sund med brot på brot og stormar mot meg som ei kjempa.
| יפרצני פרץ על-פני-פרץ ירץ עלי כגבור |
15 Sekk hev eg sytt um hudi mi og stukke hornet mitt i moldi.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני |
16 Raudt er mitt andlit utav gråt, og myrkret tyngjer augneloki,
| פני חמרמרה (חמרמרו) מני-בכי ועל עפעפי צלמות |
17 endå mi hand er rein for vald, og bøni mi er fri for svik.
| על לא-חמס בכפי ותפלתי זכה |
18 Løyn ikkje blodet mitt, du jord! Legg ikkje klaga mi til kvile!
| ארץ אל-תכסי דמי ואל-יהי מקום לזעקתי |
19 Alt no mitt vitne er i himmeln, min målsmann i det høge bur.
| גם-עתה הנה-בשמים עדי ושהדי במרמים |
20 Når mine vener spottar meg; til Gud eg tårut auga vender.
| מליצי רעי אל-אלוה דלפה עיני |
21 Han døme millom Gud og mann og millom mannen og hans ven.
| ויוכח לגבר עם-אלוה ובן-אדם לרעהו |
22 Og ikkje mange år det vert fyrr eg gjeng burt og kjem’kje att.
| כי-שנות מספר יאתיו וארח לא-אשוב אהלך |
