Jobs 10
1 Mi sjæl er leid av livet mitt, eg gjev mi klaga lause taumar, vil tala i min såre hugverk.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 Til Gud eg segjer: «Døm meg ikkje; seg kvifor du imot meg strider!
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Finn du det godt å gjera vald, og øyda upp ditt eige verk, men lysa yver gudlaust råd?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Er auga ditt av kjøt og blod? Ser du som menneskje plar sjå?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Er dine dagar mennesk-dagar? Er dine år lik mannsens år?
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 Med di mitt brot du leitar upp, og granskar etter syndi mi,
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 endå du veit eg er uskuldig, og ingen bergar or di hand.
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Di hand hev skapt og dana meg fullt ut, og no vil du meg tyna?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Hugs på, du forma meg som leir; no gjer du atter meg til mold!
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Som mjølk du let meg renna ut og let meg stivna liksom ost;
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 Du klædde meg med hud og kjøt, fleitta bein og senar saman.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 Du gav meg både liv og miskunn, og verna um mitt andedrag.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 Men dette du i hjarta gøymde, eg veit det var i din tanke;
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 Du vakta på meg um eg synda; du gav meg ikkje til mitt brot;
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 um eg var skuldig, usæl eg! Um skuldfri, tord’ eg ei meg briska, av skjemsla mett, med naud for augom;
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 For då du jaga meg som løva og let meg atter under sjå,
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 du førde nye vitne mot meg og harmast endå meir på meg og sende mot meg her på her.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 Kvi drog du meg or morsliv fram? Kvi fekk eg ikkje usedd døy,
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 lik ein som aldri til hev vore, og vart i grav frå morsliv lagt?
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 Er ikkje mine dagar få? Haldt upp! Slepp meg, so eg litt glad kann verta,
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 fyrr eg gjeng burt, og kjem’kje att, til myrkre land med daudeskugge,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 eit land so myrkt som svarte natti, med daudeskugge og vanskipnad, der dagsljoset er som myrke natt!»»
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
