Esaias 33
1 Usæl du tynar som ikkje sjølv hev vorte tynt, og du ransmann som ingen hev rana ifrå! Når du er ferdig med å tyna, skal du sjølv verta tynt; når du hev slutta med å rana, skal andre rana frå deg.
| הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך׃ |
2 Herre, ver oss nådig! Etter deg biar me; ver armen vår kvar morgon, ja vår frelsa i nauds tid!
| יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה׃ |
3 For torerøysti rømer folki; når du reiser deg, vert heidningarne spreidde.
| מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃ |
4 Fengdi dykkar vert sanka, liksom skavaren sankar; liksom engsprettorne spring, spring dei etter det.
| ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃ |
5 Upphøgd er Herren, for han bur i det høge; han fyller Sion med rett og rettferd.
| נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃ |
6 Trygge tider skal koma for deg, ein fullnad av frelsa, av visdom og kunnskap; otte for Herren skal vera skatten åt det.
| והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃ |
7 Høyr kjemporne deira skrik der ute, fredsbodi græt sårt.
| הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃ |
8 Ålmannvegarne er aude, ferdafolk er der’kje meir - han hev brote pakti, vanvyrdt byarne, ikkje vyrdt noko menneskje.
| נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃ |
9 Landet folnar, visnar; Libanon stend skjemd, folnar burt; Saron er som den aude mark; og Basan og Karmel rister lauvet av seg.
| אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃ |
10 No vil eg standa upp, segjer Herren, no vil eg reisa meg, no vil eg gjera meg høg.
| עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא׃ |
11 De skal ganga umhender med strå og føda halm; dykkar frøsing er ein eld som skal øyda dykk.
| תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃ |
12 Og folkeslag skal verta brende til kalk - avskoren klunger som vert uppbrend med eld.
| והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃ |
13 Høyr, de som er langt undan, kva eg hev gjort, og de som er nær, kjenn min styrke!
| שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃ |
14 Syndarar skjelv på Sion, skjelte hev teke dei vanheilage: «Kven kann bu ved ein øydande eld? Kven kann bu ved ævelege bål?»
| פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם׃ |
15 Den som ferdast i rettferd og talar det som rett er, som ikkje vyrder urettferdig vinning, som held sine hender frå å taka mutor, stappar øyro att og vil ikkje høyra blodråd, og som let augo att og vil ikkje sjå på vondt,
| הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃ |
16 han skal bu på høge stader, fjellborger er hans vern; brødet vert gjeve honom, vatnet tryt ikkje for honom.
| הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃ |
17 Augo dine skal skoda kongen i hans fagerdom, dei skal sjå eit vidsveimt land.
| מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃ |
18 Hjarta ditt skal minnast rædsla: «Kvar er han som skreiv upp? Kvar er han som vog pengarne? Kvar er han som talde tårni?»
| לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים׃ |
19 Det ville folket skal du ikkje meir sjå, folket med det vande målet som ein ikkje kann skyna, med den stamande tunga som ein ikkje kann tyda.
| את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃ |
20 Sjå på Sion, byen for våre høgtidsstemnor! Augo dine skal i Jerusalem sjå ein trygg bustad, eit fjell som ikkje vert flutt; pålarne vert æveleg ikkje upprykte, og ikkje ei av snorerne vert sundslitne.
| חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו׃ |
21 Men der skal me hava ein veldug, Herren - i staden for breide åer og elvar; ingi rorskuta skal fara der, og ikkje noko veldugt langskip.
| כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו׃ |
22 For Herren er domaren vår, Herren er vår lovgjerar, Herren er kongen vår, han skal frelsa oss.
| כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃ |
23 Slakke heng togi dine, dei evlar ikkje stydja mastri, dei held ikkje seglet utspent - då vert herfang bytt i mengd, jamvel dei lame ranar ran.
| נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז׃ |
24 Og ingen ibuar skal segja: «Eg er sjuk.» Folket som bur der, hev fenge si misgjerd forlati.
| ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃ |
