Hoseas 4
1 Høyr Herrens ord, de Israels-born! For Herren hev sak med deim som bur i landet, av di det ingen truskap finst i landet, og ingen kjærleik og ingen kjennskap til Gud.
| שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ--כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ |
2 Dei sver og lyg, dei drep og stel og driv hor. Dei fer med vald, og blodverk fylgjer på blodverk.
| אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו |
3 Difor ligg landet i sorg, og alt som bur i det, sjuknar burt, både dyri på marki og fuglarne under himmelen. Jamvel fiskarne i havet set til.
| על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו |
4 Like vel skal ingen skjella og ingen refsa; for folket ditt er liksom dei som trettar med ein prest.
| אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן |
5 Ja, du skal falla um dagen, og profeten skal falla med deg um natti, og mor di tynar eg.
| וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך |
6 Det er ute med folket mitt, av di det vantar kunnskap. Etter di du hev vanda kunnskap, so skal eg og vanda deg, so du ikkje vert min prest. Og etter di hev gløymt lovi åt din Gud, so skal eg og gløyma borni dine.
| נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך (ואמאסך) מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני |
7 Di fleire dei vart, di meir synda dei mot meg. Men deira heider skal eg snu um til vanheider.
| כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר |
8 Av mitt folks synd nærer dei seg, og til misgjerningi deira stend deira hug.
| חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו |
9 Men no skal det ganga med presten som folket. Eg skal straffa deim for deira ferd, og gjeva deim att for deira gjerd.
| והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו |
10 Og eta skal dei og ikkje mettast, hora og ikkje meirast, av di dei hev slutta med å agta på Herren.
| ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר |
11 Horeliv og vin og mjød tek vitet burt.
| זנות ויין ותירוש יקח לב |
12 Folket mitt spør stokken sin til råds, og hentar seg rettleiding av sin stav. For ei hordoms ånd hev villa deim, so dei med hor dreg seg burt ifrå sin Gud.
| עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם |
13 Øvst uppå åsarne ofrar dei, og på kollarne brenner dei røykjelse, under eik og poppel og terebinta, av di skuggen der er god. So vert døtterne dykkar skjøkjor og sonekonorne dykkar horkonor.
| על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה |
14 Likevel refsar eg ikkje døtterne dykkar for at dei er skjøkjor eller sonekonorne dykkar for at dei er horkonor. For mennerne sjølve løyner seg av med horkonor og ofrar med tempelskjøkjor. Soleis fer eit fåvitugt folk til sin undergang.
| לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה--כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט |
15 Um no du Israel vil halda på med ditt horeliv, so må då ikkje Juda skuldbinda seg soleis. Kom då ikkje til Gilgal, og far ikkje upp til Bet-Aven, og sver ikkje: «So sant som Herren liver.»
| אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה |
16 Um Israel stritar imot som ei balstyri ku, so skal Herren på hyrdingvis no føra deim som lamb på vidåtta.
| כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב |
17 Bunden til avgudsbilæte er Efraim. So fær han då fara!
| חבור עצבים אפרים הנח לו |
18 Drikkinga deira er måtelaus. Hegdelaust driv dei sitt horeliv. Skjoldarne hennar elskar det som skamlegt er.
| סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה |
19 Med eit stormver skal gripa deim med vengjerne sine, og dei skal verta til skammar med ofringarne sine.
| צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם |
