Salmenes 142

1 En læresalme av David, da han var i hulen, en bønn. Med min røst roper jeg til Herren, med min røst beder jeg inderlig til Herren.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

2 Jeg utøser min sorg for hans åsyn, jeg gir min nød til kjenne for hans åsyn.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

3 Når min ånd vansmekter i mig, kjenner dog du min sti; på den vei jeg skal vandre, har de lagt skjulte snarer for mig.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

4 Sku til min høire side og se! Det er ikke nogen som kjennes ved mig; all tilflukt er borte for mig, det er ikke nogen som spør efter min sjel.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

5 Jeg roper til dig, Herre! Jeg sier: Du er min tilflukt, min del i de levendes land.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

6 Gi akt på mitt klagerop, for jeg er blitt såre elendig! Fri mig fra mine forfølgere, for de er mig for sterke!

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

7 Før min sjel ut av fengslet, så jeg kan love ditt navn! De rettferdige skal samle sig omkring mig, når du gjør vel imot mig.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃