Salmenes 135

1 Halleluja! Lov Herrens navn, lov, I Herrens tjenere,

הַלְלוּ ־ יָהּ ׀ הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה הַֽלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָֽה׃

2 I som står i Herrens hus, i forgårdene til vår Guds hus!

שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵֽינוּ׃

3 Lov Herren! for Herren er god, lovsyng hans navn! for det er liflig.

הַֽלְלוּ־יָהּ כִּֽי־טוֹב יְהֹוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִֽים׃

4 For Herren har utvalgt sig Jakob, Israel til sin eiendom.

כִּֽי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃

5 Jeg vet at Herren er stor, og vår Herre større enn alle guder.

כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּֽי־גָדוֹל יְהֹוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכׇּל־אֱלֹהִֽים׃

6 Herren gjør alt det han vil, i himmelen og på jorden, i havene og alle dyp,

כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְהֹוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל־תְּהֹמֽוֹת׃

7 han som lar regnskyer stige op fra jordens ende, gjør lyn til regn, fører vind ut av sine forrådshus,

מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מֽוֹצֵא־רוּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃

8 han som slo de førstefødte i Egypten, både mennesker og fe.

שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָֽה׃

9 som sendte tegn og under midt i dig, Egypten, mot Farao og mot alle hans tjenere,

שָׁלַח ׀ אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכׇל־עֲבָדָֽיו׃

10 han som slo mange hedningefolk og drepte mektige konger,

שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִֽים׃

11 Sihon, amorittenes konge, og Og, Basans konge, og alle Kana'ans kongeriker,

לְסִיחוֹן ׀ מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָֽעַן׃

12 og gav deres land til arv, gav Israel, sitt folk, det til arv.

וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּֽוֹ׃

13 Herre, ditt navn blir til evig tid, Herre, ditt minne fra slekt til slekt.

יְהֹוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהֹוָה זִכְרְךָ לְדֹר־וָדֹֽר׃

14 For Herren skal dømme sitt folk, og han skal miskunne sig over sine tjenere.

כִּֽי־יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָֽם׃

15 Hedningenes avguder er sølv og gull, et verk av menneskers hender.

עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָֽם׃

16 De har munn, men taler ikke; de har øine, men ser ikke;

פֶּֽה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאֽוּ׃

17 de har ører, men hører ikke, og det er ikke nogen ånde i deres munn.

אׇזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין־יֶשׁ־רוּחַ בְּפִיהֶֽם׃

18 Som de selv er, blir de som gjør dem, hver den som setter sin lit til dem.

כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶֽם׃

19 Israels hus, lov Herren! Arons hus, lov Herren!

בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָֽה׃

20 Levis hus, lov Herren! I som frykter Herren, lov Herren!

בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָה יִֽרְאֵי יְהֹוָה בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָֽה׃

21 Lovet være Herren fra Sion, han som bor i Jerusalem! Halleluja!

בָּרוּךְ יְהֹוָה ׀ מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְֽרוּשָׁלָ͏ִם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃