Jobs 30
1 Men nu ler de av mig, de som er yngre av år enn jeg, hvis fedre jeg aktet så ringe at jeg ikke vilde sette dem blandt mine fehunder.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 Hvad hjelp kunde jeg også ha av dem, de som har mistet all manndomskraft?
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 De er uttæret av nød og sult; de gnager på den tørre mo, som allerede igår var ørk og øde;
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 de plukker melde innunder buskene, og gyvelbuskens røtter er deres brød.
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 Fra menneskenes samfund jages de ut; folk roper efter dem som efter tyver.
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 I fryktelige kløfter må de bo, i huler i jord og berg.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 Mellem buskene skriker de, i neslekratt samler de sig,
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 barn av dårer og æreløse folk, pisket ut av landet.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 Og nu er jeg blitt til en spottesang og et ordsprog for dem.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 De avskyr mig, holder sig langt borte fra mig, og mitt ansikt sparer de ikke for spytt;
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 for de har løst sine tøiler og ydmyket mig, og bislet har de kastet av for mine øine.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 Ved min høire side reiser deres yngel sig; mine føtter støter de bort og legger sine ulykkesveier mot mig.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 De bryter op min sti, de gjør hvad de kan for å ødelegge mig, de som selv ingen hjelper har.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 Som gjennem en vid revne kommer de; gjennem nedstyrtende murer velter de sig frem.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Redsler har vendt sig mot mig, som stormen forfølger de min ære, og som en sky er min velferd faret bort.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 Og nu utøser min sjel sig i mig; trengsels dager holder mig fast.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 Natten gjennemborer mine ben, så de faller av, og min verk og pine hviler ikke.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 Ved Guds store kraft er det blitt slik med mig at min klædning ikke er til å kjenne igjen; den henger tett omkring mig som kraven på min underkjortel.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 Han har kastet mig ut i skarnet, så jeg er blitt lik støv og aske.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 Jeg skriker til dig, men du svarer mig ikke; jeg står der, og du bare ser på mig.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 Du er blitt grusom mot mig, med din sterke hånd forfølger du mig.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 Du løfter mig op i stormen, du lar mig fare avsted, og du lar mig forgå i dens brak;
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 for jeg vet at du fører mig til døden, til den bolig hvor alt levende samles.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 Dog, rekker ikke mennesket ut sin hånd når alt synker i grus? Skriker han ikke om hjelp når han er kommet i ulykke?
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Gråt jeg ikke selv over den som hadde hårde dager? Sørget ikke min sjel over den fattige?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 For jeg ventet godt, men det kom ondt; jeg håpet på lys, men det kom mørke.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 Mine innvoller koker og er ikke stille; trengsels dager er kommet over mig.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 Sort går jeg omkring, men ikke av solens hete; midt iblandt folk reiser jeg mig og roper om hjelp.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 Jeg er blitt en bror av sjakaler og en stallbror av strutser.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 Min hud er sort og faller av mig, og mine ben er brent av hete.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 Og min citar er blitt til sorg, og min fløite til gråt og klage.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
