Jobs 20
1 Da tok Sofar fra Na'ama til orde og sa:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 Derfor legger mine tanker mig svaret i munnen, og derfor stormer det i mig;
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ |
3 hånende tilrettevisning må jeg høre, og min ånd gir mig svar ut fra min innsikt.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ |
4 Vet du da ikke at slik har det vært fra evighet, fra den tid mennesker blev satt på jorden,
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ |
5 at de ugudeliges jubel er kort, og den gudløses glede bare varer et øieblikk?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ |
6 Stiger enn hans stolthet til himmelen, og når enn hans hode til skyen,
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ |
7 så går han dog likesom sitt skarn til grunne for evig; de som så ham, spør: Hvor er han?
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ |
8 Som en drøm flyr han bort, og ingen finner ham mere; han jages bort som et nattesyn.
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ |
9 Det øie som så ham, ser ham ikke mere, og hans sted skuer ham ikke lenger.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ |
10 Hans barn må søke småfolks yndest, og hans hender må gi hans gods tilbake.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ |
11 Hans ben var fulle av ungdomskraft, men nu ligger den med ham i støvet.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ |
12 Smaker enn det onde søtt i hans munn, skjuler han det under sin tunge,
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ |
13 sparer han på det og slipper det ikke, men holder det tilbake under sin gane,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ |
14 så blir dog hans mat omskapt i hans innvoller og blir til ormegift i hans liv.
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ |
15 Han slukte gods, og han må spy det ut igjen; Gud driver det ut av hans buk.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ |
16 Ormegift må han innsuge; huggormens tunge dreper ham.
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ |
17 Han skal ikke få se bekker, elver av honning og elver av melk.
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ |
18 Han må gi tilbake det han har tjent, og får ikke nyte det; meget gods har han vunnet, men han får liten glede av det.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ |
19 For han knuste småfolk og lot dem ligge der; han rante hus til sig, men får ikke bygge dem om;
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ |
20 han kjente aldri ro i sitt indre; han skal ikke slippe unda med sine skatter.
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ |
21 Det var intet som undgikk hans grådighet; derfor varer ikke hans lykke.
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ |
22 Midt i hans rikdom blir det trangt for ham; hver nødlidende vender sin hånd mot ham.
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ |
23 For å fylle hans buk sender Gud sin brennende vrede mot ham og lar sin mat regne på ham.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ |
24 Flykter han for våben av jern, så gjennemborer en bue av kobber ham.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ |
25 Når han så drar pilen ut av sin rygg, og den lynende odd kommer frem av hans galle, da faller dødsredsler over ham.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ |
26 Alt mørke er opspart for hans vel gjemte skatter; en ild som intet menneske puster til, fortærer ham; den eter det som er igjen i hans telt.
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ |
27 Himmelen åpenbarer hans misgjerning, og jorden reiser sig mot ham.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ |
28 Det han har samlet i sitt hus, føres bort, det skylles bort på Guds vredes dag.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ |
29 Dette er den lodd som et ugudelig menneske får av Gud, den arv som er tilkjent ham av den Allmektige.
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ |
