Esaias 32
1 Se, med rettferdighet skal kongen regjere, og fyrstene skal styre efter rett,
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃ |
2 og enhver av dem skal være som et skjul for været og et ly mot regnskyll, som bekker i ørkenen, som skyggen av et veldig fjell i et tørstende land.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃ |
3 Da skal de seendes øine ikke være blinde, og de hørendes ører skal være lydhøre,
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ |
4 de lettsindiges hjerte skal formå å skjønne, og de stammendes tunge skal ha lett for å tale klart.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ |
5 Dåren skal ikke mere kalles edel, og den svikefulle skal ikke kalles høimodig.
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ |
6 For dåren taler dårskap, og hans hjerte finner på ondt for å utføre vanhellig dåd og for å tale forvendte ting om Herren, for å la den hungrige sulte og la den tørste mangle drikke.
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ |
7 Og den svikefulles våben er onde; han legger listige råd for å føre de saktmodige i ulykke ved falske ord, selv når den fattige taler det som rett er.
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃ |
8 Men den edle har edle tanker, og han blir fast ved det som er edelt.
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃ |
9 I sorgløse kvinner, stå op, hør min røst! I trygge døtre, vend eders ører til min tale!
| נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ |
10 Om år og dag skal I beve, I trygge! For det er slutt med all vinhøst, frukthøsten kommer ikke.
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ |
11 Forferdes, I sorgløse! Bev, I trygge! Klæ eder nakne og bind sekk om eders lender!
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃ |
12 De slår sig for brystet og klager over de fagre marker, over det fruktbare vintre.
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃ |
13 På mitt folks jord skyter torner og tistler op, ja over alle gledens hus i den jublende by.
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃ |
14 For palasset er forlatt, svermen i byen er borte; haug og vakttårn er blitt til huler for evige tider, til fryd for villesler, til beite for buskap -
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ |
15 inntil Ånden blir utøst over oss fra det høie, og ørkenen blir til fruktbar mark, og fruktbar mark aktes som skog.
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃ |
16 Og rett skal bo i ørkenen, og rettferdighet skal ha sitt hjem på den fruktbare mark.
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ |
17 Og rettferdighetens verk skal være fred, og rettferdighetens frukt skal være ro og trygghet til evig tid.
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃ |
18 Og mitt folk skal bo i fredens bolig og i trygghetens telter og på sorgfrie hvilesteder.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ |
19 Men det skal hagle når skogen styrter ned, og dypt skal byen trykkes ned.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ |
20 Lykkelige er I som sår ved alle vann, som slipper oksen og asenet på frifot!
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃ |
