ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם--הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום |
כי קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה |
ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה |
כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית--אתם בחרב יפלו |
כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה--נאם אדני יהוה |
ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה |
וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה |
ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה |
כה אמר אדני יהוה והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל |
הוא ועמו אתו עריצי גוים--מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל |
ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים--אני יהוה דברתי |
כה אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים |
והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא |
ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא |
ונתתי אש במצרים--חול תחיל (תחול) סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם |
בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה |
ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה |
ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה |
ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה--לתפש בחרב |
לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו |
והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות |
וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו |
והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים |
והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני יהוה |