ויען איוב ויאמר |
שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם |
שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג |
האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי |
פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה |
ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות |
מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל |
זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם |
בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם |
שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל |
ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון |
ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב |
יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) |
ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו |
מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו |
הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני |
כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו |
יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה |
אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע |
יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה |
כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו |
הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט |
זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו |
עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה |
וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה |
יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם |
הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו |
כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים |
הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו |
כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו |
מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו |
והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד |
מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר |
ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל |