ויאמר יהוה אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז |
ואעידה לי עדים נאמנים--את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו |
ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז |
כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי--ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור |
ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר |
יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו |
ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים--את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו |
וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל |
רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו |
עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל |
כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר |
לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו |
את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם |
והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש--ליושב ירושלם |
וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו |
צור תעודה חתום תורה בלמדי |
וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו |
הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל--מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון |
וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים |
לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר |
ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו--ופנה למעלה |
ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח |