ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃ |
והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃ |
והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃ |
וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃ |
וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃ |
ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃ |
ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃ |
וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃ |
ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃ |
ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃ |
ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃ |
והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃ |
וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃ |
ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃ |
ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃ |
כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃ |
ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃ |
כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃ |
ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃ |
וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃ |
אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃ |
כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃ |
והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃ |
וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃ |
ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃ |
ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃ |
כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃ |
ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃ |
לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃ |
למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃ |
ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃ |
ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃ |
והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃ |
ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃ |
ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃ |
ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃ |
כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃ |
ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃ |
ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃ |
ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃ |
והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃ |
אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃ |
וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃ |
ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃ |
ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃ |
ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃ |
ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃ |
והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃ |
ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃ |
ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃ |
ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃ |
ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃ |
ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃ |
ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃ |
ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃ |
ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃ |
ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃ |
ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃ |
ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃ |
ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃ |
ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃ |
והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃ |
ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃ |
ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃ |
ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃ |
ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃ |
וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃ |
אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃ |
ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃ |
ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃ |