למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה |
אין עוד תהלת מואב--בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב |
קול צעקה מחרונים--שד ושבר גדול |
נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה) |
כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו |
נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר |
כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו) |
ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר--אשר אמר יהוה |
תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן |
ארור עשה מלאכת יהוה--רמיה וארור מנע חרבו מדם |
שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר |
לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו |
ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם |
איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה |
שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך--יהוה צבאות שמו |
קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד |
נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז--מקל תפארה |
רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך |
אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה |
הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב |
ומשפט בא אל ארץ המישר--אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת) |
ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים |
ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון |
ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב--הרחקות והקרבות |
נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה--נאם יהוה |
השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא |
ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא) כי מדי דבריך בו תתנודד |
עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת |
שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו |
אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו |
על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה |
מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו--על קיצך ועל בצירך שדד נפל |
ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי--לא ידרך הידד הידד לא הידד |
מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם--מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו |
והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו |
על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו |
כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק |
על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו--נאם יהוה |
איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו |
כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב |
נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה |
ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל |
פחד ופחת ופח--עליך יושב מואב נאם יהוה |
הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה |
בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון |
אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה |
ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב |