בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |