ויען איוב ויאמר׃ |
אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה׃ |
גם לי לבב כמוכם לא נפל אנכי מכם ואת מי אין כמו אלה׃ |
שחק לרעהו אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים׃ |
לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל׃ |
ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו׃ |
ואולם שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך׃ |
או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים׃ |
מי לא ידע בכל אלה כי יד יהוה עשתה זאת׃ |
אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש׃ |
הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו׃ |
בישישים חכמה וארך ימים תבונה׃ |
עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה׃ |
הן יהרוס ולא יבנה יסגר על איש ולא יפתח׃ |
הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ׃ |
עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה׃ |
מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל׃ |
מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם׃ |
מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף׃ |
מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח׃ |
שופך בוז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה׃ |
מגלה עמקות מני חשך ויצא לאור צלמות׃ |
משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם׃ |
מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך׃ |
ימששו חשך ולא אור ויתעם כשכור׃ |