ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים |
ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו |
ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי |
ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו |
ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו |
ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו |
ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני |
ויאמר לי מי אתה ויאמר (ואמר) אליו עמלקי אנכי |
ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני--כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי |
ואעמד עליו ואמתתהו--כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה |
ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו |
ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל--כי נפלו בחרב |
ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי |
ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה |
ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת |
ויאמר אליו דוד דמיך (דמך) על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה |
ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו |
ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר |
הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים |
אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים |
הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם--ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים--מגן שאול בלי משיח בשמן |
מדם חללים מחלב גבורים--קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם |
שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו |
בנות ישראל--אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן |
איך נפלו גברים בתוך המלחמה--יהונתן על במותיך חלל |
צר לי עליך אחי יהונתן--נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים |
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה |