אל-תקנא באנשי רעה ואל-תתאו להיות אתם |
כי-שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה |
בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן |
ובדעת חדרים ימלאו-- כל-הון יקר ונעים |
גבר-חכם בעוז ואיש-דעת מאמץ-כח |
כי בתחבלות תעשה-לך מלחמה ותשועה ברב יועץ |
ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח-פיהו |
מחשב להרע-- לו בעל-מזמות יקראו |
זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ |
התרפית ביום צרה-- צר כחכה |
הצל לקחים למות ומטים להרג אם-תחשוך |
כי-תאמר-- הן לא-ידענו-זה הלא-תכן לבות הוא-יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו |
אכל-בני דבש כי-טוב ונפת מתוק על-חכך |
כן דעה חכמה--לנפשך אם-מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת |
אל-תארב רשע לנוה צדיק אל-תשדד רבצו |
כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה |
בנפל אויביך (אויבך) אל-תשמח ובכשלו אל-יגל לבך |
פן-יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו |
אל-תתחר במרעים אל-תקנא ברשעים |
כי לא-תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך |
ירא-את-יהוה בני ומלך עם-שונים אל-תתערב |
כי-פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע |
גם-אלה לחכמים הכר-פנים במשפט בל-טוב |
אמר לרשע--צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים |
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת-טוב |
שפתים ישק משיב דברים נכחים |
הכן בחוץ מלאכתך--ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך |
אל-תהי עד-חנם ברעך והפתית בשפתיך |
אל-תאמר--כאשר עשה-לי כן אעשה-לו אשיב לאיש כפעלו |
על-שדה איש-עצל עברתי ועל-כרם אדם חסר-לב |
והנה עלה כלו קמשנים--כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה |
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר |
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב |
ובא-מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן |