< Proverbiorum 22 >

1 melius est nomen bonum quam divitiae multae super argentum et aurum gratia bona
נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טֽוֹב׃
2 dives et pauper obviaverunt sibi utriusque operator est Dominus
עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם יְהוָֽה׃
3 callidus vidit malum et abscondit se innocens pertransiit et adflictus est damno
עָרוּם ׀ רָאָה רָעָה ויסתר וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃
4 finis modestiae timor Domini divitiae et gloria et vita
עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהוָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּֽים׃
5 arma et gladii in via perversi custos animae suae longe recedit ab eis
צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶֽם׃
6 proverbium est adulescens iuxta viam suam etiam cum senuerit non recedet ab ea
חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּֽי־יַזְקִין לֹֽא־יָסוּר מִמֶּֽנָּה׃
7 dives pauperibus imperat et qui accipit mutuum servus est fenerantis
עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶֽה׃
8 qui seminat iniquitatem metet mala et virga irae suae consummabitur
זוֹרֵעַ עַוְלָה יקצור־יִקְצָר־אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶֽה׃
9 qui pronus est ad misericordiam benedicetur de panibus enim suis dedit pauperi
טֽוֹב־עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּֽי־נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּֽל׃
10 eice derisorem et exibit cum eo iurgium cessabuntque causae et contumeliae
גָּרֵֽשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלֽוֹן׃
11 qui diligit cordis munditiam propter gratiam labiorum suorum habebit amicum regem
אֹהֵב טהור־טְהָר־לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶֽלֶךְ׃
12 oculi Domini custodiunt scientiam et subplantantur verba iniqui
עֵינֵי יְהוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵֽד׃
13 dicit piger leo foris in medio platearum occidendus sum
אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵֽרָצֵֽחַ׃
14 fovea profunda os alienae cui iratus est Dominus incidet in eam
שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה יפול־יִפָּל־שָֽׁם׃
15 stultitia conligata est in corde pueri et virga disciplinae fugabit eam
אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב־נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּֽנּוּ׃
16 qui calumniatur pauperem ut augeat divitias suas dabit ipse ditiori et egebit
עֹשֵֽׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
17 inclina aurem tuam et audi verba sapientium adpone autem cor ad doctrinam meam
הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּֽי׃
18 quae pulchra erit tibi cum servaveris eam in ventre tuo et redundabit in labiis tuis
כִּֽי־נָעִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃
19 ut sit in Domino fiducia tua unde et ostendi eam tibi hodie
לִהְיוֹת בַּיהוָה מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף־אָֽתָּה׃
20 ecce descripsi eam tibi tripliciter in cogitationibus et scientia
הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שלשום שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָֽעַת׃
21 ut ostenderem tibi firmitatem et eloquia veritatis respondere ex his illi qui misit te
לְהוֹדִֽיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃
22 non facias violentiam pauperi quia pauper est neque conteras egenum in porta
אַֽל־תִּגְזָל־דָּל כִּי דַל־הוּא וְאַל־תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּֽׁעַר׃
23 quia Dominus iudicabit causam eius et configet eos qui confixerint animam eius
כִּֽי־יְהוָה יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת־קֹבְעֵיהֶם נָֽפֶשׁ׃
24 noli esse amicus homini iracundo neque ambules cum viro furioso
אַל־תִּתְרַע אֶת־בַּעַל אָף וְאֶת־אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבֽוֹא׃
25 ne forte discas semitas eius et sumas scandalum animae tuae
פֶּן־תֶּאֱלַף ארחתו אֹֽרְחֹתָיו וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃
26 noli esse cum his qui defigunt manus suas et qui vades se offerunt pro debitis
אַל־תְּהִי בְתֹֽקְעֵי־כָף בַּעֹרְבִים מַשָּׁאֽוֹת׃
27 si enim non habes unde restituas quid causae est ut tollat operimentum de cubili tuo
אִם־אֵֽין־לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃
28 ne transgrediaris terminos antiquos quos posuerunt patres tui
אַל־תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃
29 vidisti virum velocem in opere suo coram regibus stabit nec erit ante ignobiles
חָזִיתָ אִישׁ ׀ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּֽים׃

< Proverbiorum 22 >