< Canticum Canticorum 6 >

1 Quo abiit dilectus tuus o pulcherrima mulierum? quo declinavit dilectus tuus, et quaeremus eum tecum?
אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׃
2 Dilectus meus descendit in hortum suum ad areolam aromatum, ut pascatur in hortis, et lilia colligat.
דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׃
3 Ego dilecto meo, et dilectus meus mihi, qui pascitur inter lilia.
אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים׃
4 Pulchra es amica mea, suavis, et decora sicut Ierusalem: terribilis ut castrorum acies ordinata.
יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות׃
5 Averte oculos tuos a me, quia ipsi me avolare fecerunt. Capilli tui sicut grex caprarum, quae apparuerunt de Galaad.
הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד׃
6 Dentes tui sicut grex ovium, quae ascenderunt de lavacro, omnes gemellis foetibus, et sterilis non est in eis.
שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃
7 Sicut cortex mali punici, sic genae tuae absque occultis tuis.
כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃
8 Sexaginta sunt reginae, et octoginta concubinae, et adolescentularum non est numerus.
ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר׃
9 Una est columba mea, perfecta mea, una est matris suae, electa genetrici suae. Viderunt eam filiae, et beatissimam praedicaverunt: reginae et concubinae, et laudaverunt eam.
אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה׃
10 Quae est ista, quae progreditur quasi aurora consurgens, pulchra ut luna, electa ut sol, terribilis ut castrorum acies ordinata?
מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות׃
11 Descendi in hortum nucum, ut viderem poma convallium, et inspicerem si floruisset vinea, et germinassent mala punica.
אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים׃
12 Nescivi: anima mea conturbavit me propter quadrigas Aminadab.
לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב׃
13 Revertere, revertere Sunamitis: revertere revertere, ut intueamur te. Quid videbis in Sunamite, nisi choros castrorum?
שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים׃

< Canticum Canticorum 6 >