Psalmorum 137

1 Psalmus David, propter Hieremiam. Super flumina Babylonis, illic sedimus et flevimus: cum recordaremur Sion:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 In salicibus in medio eius, suspendimus organa nostra.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Quia illic interrogaverunt nos, qui captivos duxerunt nos, verba cantionum: Et qui abduxerunt nos: Hymnum cantate nobis de canticis Sion.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Quomodo cantabimus canticum Domini in terra aliena?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Si oblitus fuero tui Ierusalem, oblivioni detur dextera mea.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Adhaereat lingua mea faucibus meis, si non meminero tui: Si non proposuero Ierusalem, in principio laetitiae meae.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Memor esto Domine filiorum Edom, in die Ierusalem: Qui dicunt: Exinanite, exinanite usque ad fundamentum in ea.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Filia Babylonis misera: beatus, qui retribuet tibi retributionem tuam, quam retribuisti nobis.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Beatus, qui tenebit, et allidet parvulos suos ad petram.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃