Proverbiorum 8
1 Numquid non sapientia clamitat, et prudentia dat vocem suam?
| הֲלֹֽא־חׇכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָֽהּ׃ |
2 In summis, excelsisque verticibus supra viam, in mediis semitis stans,
| בְּרֹאשׁ־מְרֹמִים עֲלֵי־דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּֽבָה׃ |
3 iuxta portas civitatis in ipsis foribus loquitur, dicens:
| לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹֽנָּה׃ |
4 O viri, ad vos clamito, et vox mea ad filios hominum.
| אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל־בְּנֵי אָדָֽם׃ |
5 Intelligite parvuli astutiam, et insipientes animadvertite.
| הָבִינוּ פְתָאיִם עׇרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵֽב׃ |
6 Audite, quoniam de rebus magnis locutura sum: et aperientur labia mea, ut recta praedicent.
| שִׁמְעוּ כִּֽי־נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִֽים׃ |
7 Veritatem meditabitur guttur meum, et labia mea detestabuntur impium.
| כִּֽי־אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶֽשַׁע׃ |
8 Iusti sunt omnes sermones mei, non est in eis pravum quid, neque perversum.
| בְּצֶדֶק כׇּל־אִמְרֵי־פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּֽשׁ׃ |
9 recti sunt intelligentibus, et aequi invenientibus scientiam.
| כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָֽעַת׃ |
10 Accipite disciplinam meam, et non pecuniam: doctrinam magis, quam aurum eligite.
| קְחֽוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָֽר׃ |
11 Melior est enim sapientia cunctis opibus pretiosissimis: et omne desiderabile ei non potest comparari.
| כִּֽי־טוֹבָה חׇכְמָה מִפְּנִינִים וְכׇל־חֲפָצִים לֹא יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃ |
12 Ego sapientia habito in consilio, et eruditis intersum cogitationibus.
| אֲֽנִי־חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָֽא׃ |
13 Timor Domini odit malum: arrogantiam, et superbiam, et viam pravam, et os bilingue detestor.
| יִרְאַת יְהֹוָה שְֽׂנֹאת ־ רָע גֵּאָה וְגָאוֹן ׀ וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵֽאתִי׃ |
14 Meum est consilium, et aequitas, mea est prudentia, mea est fortitudo.
| לִֽי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָֽה׃ |
15 Per me reges regnant, et legum conditores iusta decernunt:
| בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶֽדֶק׃ |
16 Per me principes imperant, et potentes decernunt iustitiam.
| בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כׇּל־שֹׁפְטֵי צֶֽדֶק׃ |
17 Ego diligentes me diligo: et qui mane vigilant ad me, invenient me.
| אֲנִי (אהביה) [אֹהֲבַי] אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻֽנְנִי׃ |
18 Mecum sunt divitiae, et gloria, opes superbae, et iustitia.
| עֹֽשֶׁר־וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָֽה׃ |
19 Melior est enim fructus meus auro, et lapide pretioso, et genimina me argento electo.
| טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָֽר׃ |
20 In viis iustitiae ambulo, in medio semitarum iudicii,
| בְּאֹֽרַח־צְדָקָה אֲהַלֵּךְ בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּֽט׃ |
21 ut ditem diligentes me, et thesauros eorum repleam.
| לְהַנְחִיל אֹהֲבַי ׀ יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּֽא׃ |
22 Dominus possedit me in initio viarum suarum, antequam quidquam faceret a principio.
| יְֽהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָֽז׃ |
23 Ab aeterno ordinata sum, et ex antiquis antequam terra fieret.
| מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃ |
24 Nondum erant abyssi, et ego iam concepta eram: necdum fontes aquarum eruperant:
| בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃ |
25 necdum montes gravi mole constiterant: ante colles ego parturiebar:
| בְּטֶרֶם הָרִים הׇטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָֽלְתִּי׃ |
26 adhuc terram non fecerat, et flumina, et cardines orbis terrae.
| עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵֽל׃ |
27 Quando praeparabat caelos, aderam: quando certa lege, et gyro vallabat abyssos:
| בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחֻקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהֽוֹם׃ |
28 quando aethera firmabat sursum, et librabat fontes aquarum:
| בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהֽוֹם׃ |
29 quando circumdabat mari terminum suum, et legem ponebat aquis, ne transirent fines suos: quando appendebat fundamenta terrae:
| בְּשׂוּמוֹ לַיָּם ׀ חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַֽעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ |
30 Cum eo eram cuncta componens: et delectabar per singulos dies, ludens coram eo omni tempore;
| וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם ׀ יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכׇל־עֵֽת׃ |
31 ludens in orbe terrarum: et deliciae meae esse, cum filiis hominum.
| מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת־בְּנֵי אָדָֽם׃ |
32 Nunc ergo filii audite me: Beati, qui custodiunt vias meas.
| וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹֽרוּ׃ |
33 Audite disciplinam, et estote sapientes, et nolite abiicere eam.
| שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל־תִּפְרָֽעוּ׃ |
34 Beatus homo qui audit me, et qui vigilat ad fores meas quotidie, et observat ad postes ostii mei.
| אַשְֽׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַֽ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם ׀ יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָֽי׃ |
35 Qui me invenerit, inveniet vitam, et hauriet salutem a Domino:
| כִּי מֹצְאִי (מצאי) [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָֽה׃ |
36 qui autem in me peccaverit, laedet animam suam. Omnes, qui me oderunt, diligunt mortem.
| וְֽחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כׇּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָֽוֶת׃ |
