Proverbiorum 2
1 Fili mi, si susceperis sermones meos, et mandata mea absconderis penes te,
| בְּנִי אִם־תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּֽךְ׃ |
2 ut audiat sapientiam auris tua: inclina cor tuum ad cognoscendam prudentiam.
| לְהַקְשִׁיב לַחׇכְמָה אׇזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָֽה׃ |
3 Si enim sapientiam invocaveris, et inclinaveris cor tuum prudentiae:
| כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶֽךָ׃ |
4 si quaesieris eam quasi pecuniam, et sicut thesauros effoderis illam:
| אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃ |
5 tunc intelliges timorem Domini, et scientiam Dei invenies:
| אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָֽא׃ |
6 quia Dominus dat sapientiam: et ex ore eius prudentia, et scientia.
| כִּֽי־יְהֹוָה יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָֽה׃ |
7 Custodiet rectorum salutem, et proteget gradientes simpliciter,
| (וצפן) [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹֽם׃ |
8 servans semitas iustitiae, et vias sanctorum custodiens.
| לִנְצֹר אׇרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹֽר׃ |
9 Tunc intelliges iustitiam, et iudicium, et aequitatem, et omnem semitam bonam.
| אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כׇּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃ |
10 Si intraverit sapientia cor tuum, et scientia animae tuae placuerit:
| כִּֽי־תָבוֹא חׇכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְֽנַפְשְׁךָ יִנְעָֽם׃ |
11 consilium custodiet te, et prudentia servabit te,
| מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶֽכָּה׃ |
12 ut eruaris a via mala, et ab homine, qui perversa loquitur:
| לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכֽוֹת׃ |
13 qui relinquunt iter rectum, et ambulant per vias tenebrosas:
| הַעֹזְבִים אׇרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ |
14 qui laetantur cum malefecerint, et exultant in rebus pessimis:
| הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע יָגִילוּ בְּֽתַהְפֻּכוֹת רָֽע׃ |
15 quorum viae perversae sunt, et infames gressus eorum.
| אֲשֶׁר אׇרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃ |
16 Ut eruaris a muliere aliena, et ab extranea, quae mollit sermones suos,
| לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנׇּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִֽיקָה׃ |
17 et relinquit ducem pubertatis suae,
| הַֽעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת־בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵֽחָה׃ |
18 et pacti Dei sui oblita est. inclinata est enim ad mortem domus eius, et ad inferos semitae ipsius. (questioned)
| כִּי שָׁחָה אֶל־מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל־רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃ |
19 omnes, qui ingrediuntur ad eam, non revertentur, nec apprehendent semitas vitae.
| כׇּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹֽא־יַשִּׂיגוּ אׇרְחוֹת חַיִּֽים׃ |
20 Ut ambules in via bona: et calles iustorum custodias.
| לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאׇרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹֽר׃ |
21 Qui enim recti sunt, habitabunt in terra, et simplices permanebunt in ea.
| כִּֽי־יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ־אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָֽהּ׃ |
22 Impii vero de terra perdentur: et qui inique agunt, auferentur ex ea.
| וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּֽנָּה׃ |
