Job 19
1 Respondens autem Iob, dixit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Usquequo affligitis animam meam, et atteritis me sermonibus?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 En, decies confunditis me, et non erubescitis opprimentes me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 Nempe, et si ignoravi, mecum erit ignorantia mea.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 At vos contra me erigimini, et arguitis me opprobriis meis.
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Saltem nunc intelligite quia Deus non aequo iudicio afflixerit me, et flagellis suis me cinxerit.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Ecce clamabo vim patiens, et nemo audiet: vociferabor, et non est qui iudicet.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 Semitam meam circumsepsit, et transire non possum, et in calle meo tenebras posuit.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 Spoliavit me gloria mea, et abstulit coronam de capite meo.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 Destruxit me undique, et pereo, et quasi evulsae arbori abstulit spem meam.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 Iratus est contra me furor eius, et sic me habuit quasi hostem suum.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 Simul venerunt latrones eius, et fecerunt sibi viam per me, et obsederunt in gyro tabernaculum meum.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 Fratres meos longe fecit a me, et noti mei quasi alieni recesserunt a me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 Dereliquerunt me propinqui mei: et qui me noverant, obliti sunt mei.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Inquilini domus meae, et ancillae meae sicut alienum habuerunt me, et quasi peregrinus fui in oculis eorum.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 Servum meum vocavi, et non respondit, ore proprio deprecabar illum.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 Halitum meum exhorruit uxor mea, et orabam filios uteri mei.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Stulti quoque despiciebant me, et cum ab eis recessissem, detrahebant mihi.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 Abominati sunt me quondam consiliarii mei: et quem maxime diligebam, aversatus est me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 Pelli meae, consumptis carnibus, adhaesit os meum, et derelicta sunt tantummodo labia circa dentes meos.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Miseremini mei, miseremini mei, saltem vos amici mei, quia manus Domini tetigit me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Quare persequimini me sicut Deus, et carnibus meis saturamini?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 Quis mihi tribuat ut scribantur sermones mei? quis mihi det ut exarentur in libro
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 stylo ferreo, et plumbi lamina, vel celte sculpantur in silice?
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 Scio enim quod Redemptor meus vivit, et in novissimo die de terra surrecturus sum:
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 Et rursum circumdabor pelle mea, et in carne mea videbo Deum Salvatorem meum.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Quem visurus sum ego ipse, et oculi mei conspecturi sunt, et non alius: reposita est haec spes mea in sinu meo.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 Quare ergo nunc dicitis: Persequamur eum, et radicem verbi inveniamus contra eum?
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Fugite ergo a facie gladii, quoniam ultor iniquitatum gladius est: et scitote esse iudicium.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
